אלן דה בוטון

“התרופה הטובה ביותר לנטיותיו הרעות של אדם היא לראות אותן בפעולה אצל אדם אחר.”

“אני שומר תמונה של ילדיי האהובים קרוב אליי. גם מים, והרבה פתקים ועטים.”

“אי־היות מובן עשוי להיחשב כסימן לכך שיש באדם הרבה מה להבין.”

“התקשורת מתעקשת לראות במה שמישהו לא התכוון לומר דבר הקרוב הרבה יותר לאמת ממה שהוא כן אמר.”

“אני יודע הרבה על כתיבה, אבל אני לא יודע הרבה על איך תעשיות אחרות פועלות. ניסיתי להשתמש בתמימות שלי לטובתי.”

“ההנאה שאנו מפיקים מנסיעות תלויה אולי יותר במצב הנפשי שבו אנו נוסעים מאשר ביעד שאליו אנו נוסעים.”

“אבי אמר לי תשע פעמים ביום שאתה הולך למצוא עבודה ברגע שתסיים את לימודיך”

“אנו מתפתים להאמין כי הישגים ורכוש מסוימים יעניקו לנו סיפוק מתמשך. אנו מוזמנים לדמיין את עצמנו מטפסים על מצוק האושר התלול כדי להגיע לרמה רחבה וגבוהה, שעליה נחיה את שארית חיינו; לא מזכירים לנו כי זמן קצר לאחר שנכבוש את הפסגה, ייקראו לנו שוב לרדת אל שפלה חדשה של חרדה ותשוקה.”

“כשאני רואה מישהו כמו ריצ'רד דוקינס, אני רואה את אבי. גדלתי עם זה. אני בעצם הילד של ריצ'רד דוקינס.”

“במשך אלפי שנים, היה זה הטבע — והיוצר כביכול שלו — שהחזיק במונופול על היראה. היו אלה כיפות הקרח, המדבריות, הרי הגעש והקרחונים שהעניקו לנו תחושה של סופיות ומוגבלות, ועוררו רגש שבו פחד וכבוד התגבשו לכדי תחושת ענווה נעימה באופן מוזר, תחושה שהפילוסופים של המאה השמונה־עשרה כינו במפורסם הנשגב. אבל אז בא שינוי שאנו עדיין יורשיו.... במהלך המאה התשע־עשרה חדל הטבע להיות הגורם המרכזי המעורר את תחושת הנשגב. היינו כעת בעומק עידן הנשגב הטכנולוגי, שבו יראה יכלה להיקרא בעוצמה הרבה ביותר לא על ידי יערות או קרחונים, אלא על ידי מחשבי־על, רקטות ומאיצי חלקיקים. היינו כעת נדהמים כמעט אך ורק מעצמנו.”

“בעוד שתגובה נפוצה למראה דבר יפה היא לרצות לקנות אותו, ייתכן שהרצון האמיתי שלנו אינו כל כך להחזיק במה שאנו מוצאים יפה, אלא לתבוע לעצמנו לצמיתות את התכונות הפנימיות שהוא מגלם. בעלות על חפץ כזה עשויה לסייע לנו לממש את שאיפתנו לספוג את המעלות שאליהן הוא רומז, אך אין לנו להניח שאותן מעלות יתחילו באופן אוטומטי או בלא מאמץ לחלחל אלינו מעצם ההחזקה בו. הניסיון לרכוש משהו שאנו חושבים ליפה עשוי למעשה להיות הדרך חסרת הדמיון ביותר להתמודד עם הגעגוע שהוא מעורר בנו, כשם שניסיון לשכב עם מישהו עשוי להיות התגובה הגסה ביותר לתחושת אהבה. מה שאנו מבקשים, ברמה העמוקה ביותר, הוא להידמות מבפנים, ולא להחזיק פיזית, את החפצים והמקומות הנוגעים בנו באמצעות יופיים.”

“הרהורים אינטרוספקטיביים שאחרת עלולים להיתקע מקבלים דחיפה מן הזרימה של הנוף...”

“האדם הרומנטי רואה באופן אינסטינקטיבי את הנישואין במונחים של רגשות, אבל מה שבני זוג למעשה עושים יחד במשך חיים שלמים דומה הרבה יותר לאופן הפעולה של עסק קטן. הם חייבים לערוך לוחות תורנות, לנקות, להסיע, לבשל, לתקן, לזרוק, להשגיח, להעסיק, לפטר, ליישב מחלוקות, ולתקצב.”

“החיים נראים כתהליך של החלפת חרדה אחת באחרת והמרת תשוקה אחת באחרת—אין בכך כדי לומר שלעולם לא עלינו לשאוף להתגבר על אף אחת מחרדותינו או לממש אף אחת מתשוקותינו, אלא כדי להציע שאולי עלינו לשלב בשאיפותינו מודעות לאופן שבו יעדינו מבטיחים לנו הפוגה והכרעה שאינן יכולות, מעצם הגדרתן, לספק.”

“חשיבותו של המקרי: להמשיך להתחכך באנשים, ספרים, חוויות שאיננו יודעים עדיין מה לעשות איתם.”

“מסעות הם המיילדות של המחשבה. מעטות הן המקומות המעודדים יותר שיחות פנימיות מאשר מטוסים, ספינות או רכבות נעים.”

“הוא היה תערובת תנודתית של ביטחון ופגיעוּת. הוא היה מסוגל לשאת מונולוגים ארוכים בעניינים מקצועיים, ואז לעצור מיד במקומו כדי להביט בסקרנות בעיני אורחו ולחפש בהן סימנים של שעמום או לעג, בהיותו אינטליגנטי דיו מכדי שיוכל להאמין עד תום בטענותיו שלו לחשיבות. ייתכן שבעברו, בחיים קודמים, היה יועץ מלכותי פיקח במיוחד ולשונו חדה.”

“מרירות: כעס ששכח מאין בא.”

“חצי מן הכפיות טובה והשאננות בעולם נובעים מכך שרוב הדברים הטובים והרעים מתפתחים באיטיות ובאופן כמעט בלתי מורגש.”

“אני זוכר שהלכתי לאוניברסיטה, והאנשים שעזבו את הבית בפעם הראשונה הסתכלו על האוכל ונחרדו. ואילו, לדעתי, אם הוא היה אכיל בערך, אז זה בסדר.”