מוות

“מי שמגלה את האור, מגלה את החיים. מי שמגלה את החושך, מגלה את המוות. אף אחד מהם אינו טועה ואף אחד מהם אינו צודק; התפיסה שלך היא שתנחה את דרכך. המוחות שלנו הם הכלים שלנו, הלבבות שלנו הם האמת שלנו והאינסטינקט שלנו הוא ההכוונה שלנו, אל תיתן להם להטעות אותך.”

“חלק מהסכם החיים הוא שאתה נוטל סיכון שמותת מוות מוקדם או כואב, בין אם מידי אלימות, תאונה או מחלה.”

“המוות משאיר קופסאות של קרם גילוח חצי-משומשות.”

“אנו מפיקים תפיסה מעמיקה באמצעות התבוננות ולימוד, השוואה והנגדה. בלי לחקור מדוע אנו מעדיפים את צעיף החיים על פני גלימת המוות ובלי לשקול כיצד ליצור באורח מסוכן, לחיות בכבוד ולמות בתפארת בלי חרטה וחרטה, אנו מסתכנים בבזבוז מעט מאוד חיי המדף היקרים שהאנושיות השברירית שלנו מעניקה לנו.”

“משהו מבדיל את הנצרות מכל הדתות בעולם. לא רק שהיא נושאת את אמת הגאולה, באמצעות מותו של מושיענו על חטאינו על הצלב, אלא שהיא נושאת גם את העובדה שישוע המשיח קם שוב.”

“מי ייתן ותמצא נחמה ושלום בכל מצב.”

“ברחבי העולם כיום יש אנשים הסובלים מאכזריות ומרדיפות בגלל אמונתם הנוצרית. עלינו להתפלל בעבורם, ובעבור עצמנו, כדי שבשעת מותנו יעניק לנו אלוהים את החסד להתמיד עד הסוף, מתוך ציפייה לוודאות תהילתו העתידה לבוא.”

“הכול רצון האל: אתה יכול למות בשנתך, ואלוהים יכול לחוס עליך בקרב.”

“אכן, הלוואי שלא עשיתי אלף נוספים. גם עכשיו אני מקלל את היום — ואף על פי כן, אני חושב, מעטים באים בגבול קללתי — שבהם לא עשיתי איזו רעה נוראה, כגון להרוג אדם, או לתכנן את מותו, לאנוס נערה, או לרקום את הדרך לעשות זאת, להאשים איזה חף מפשע ולהישבע לשקר, להטיל איבה קטלנית בין שני ידידים, לגרום לבהמותיהם של עניים לשבור את מפרקתן; להצית אסמים וערימות חציר בלילה, ולצוות על בעליהם לכבותם בדמעותיהם. פעמים רבות חפרתי גופות מן הקברים, והעמדתי אותן זקופות על סף דלתותיהם של ידידיהן היקרים, דווקא כשכמעט נשכחו צעריהם; ועל עורן, כמו על קליפת עצים, חרטתי בסכיני באותיות רומיות: "אל ינבול צערכם, אף כי אני מת." נו, עשיתי אלף מעשים נוראים כאלה ברצון כשם שאדם הורג זבוב, ואין דבר שמצער אותי באמת מלבב אלא שאיני יכול לעשות עוד עשרת אלפים נוספים.”

“הכול נדמה לו עכשיו כה ברור, עד שלא יכול היה להפסיק לתמוה כיצד אין כל אחד רואה זאת, וכיצד הוא עצמו לא ראה זמן כה רב את מה שהיה ברור כל כך לעין. האנשים הלכו וכלו, והתרגלו לתהליך הכליה, ועיצבו לעצמם הרגלי חיים שהותאמו לתהליך זה... וכך באו האנשים בהדרגה לידי מצב זה, עד שלא הבינו את מלוא אימת הדבר, ולא התלוננו. לפיכך אנו רואים את מצבם כטבעי וכראוי לו. עכשיו נדמה היה ברור כאור היום, שהסיבה העיקרית למחסור הגדול של העם הייתה סיבה שהם עצמם הכירו בה ותמיד הצביעו עליה, כלומר, שהאדמה, שהייתה יכולה לבדה להאכילם, נלקחה מהם בידי בעלי האחוזות. וכמה ברור היה שהילדים והזקנים מתו מפני שלא היה להם חלב, ולא היה להם חלב מפני שלא היו אדמות מרעה, ולא הייתה אדמה לגדל בה תירס או לעשות בה חציר... האדמה, שנזקקו לה כל כך בני האדם, עובדה בידי האנשים הללו, שהיו על סף גוויעה ברעב, כדי שהתירס יימכר לחוץ לארץ, ובעלי האדמה יוכלו לקנות לעצמם כובעים ומקלות הליכה, וכרכרות וברונזים וכו׳.”

“פלא הזמן, אמרה היא, זהו חרפי, שאתה, בהיותך מת, היום עודנו יהיה אור. משאתה מת, הנני נביאה כאן: יגון על אהבה מעתה ילך בעקבותיה: בקנאה ילווה, ימצא ראשית מתוקה, אך סוף בלתי ערב, לעולם לא יתייצב בשווה, אלא גבוה או נמוך, עד כי כל תענוג האהבה לא ישווה לאבלו. היא תהיה הפכפכה, כוזבת ומלאה מרמה, תניץ ותיכלה בתוך רגע נשימה; רעל בתחתיתה, ומעליה זרוע במתיקות שתטעה את הראייה הנאמנה ביותר: את הגוף החזק ביותר תחליש עד מאוד, תשתיק את החכם ותלמד את הטיפש לדבר. היא תהיה חסכנית ומלאה מדי בהוללות, מלמדת זקנה רפויה לדרוך את הצעדים; את הבריון המתריס תשמור בשקט, תפיל את העשיר, תעשיר את העני באוצרות; היא תהיה זועמת-משוגעת ורכה-טיפשית, תעשה את הצעיר לזקן, את הזקן לילד. היא תחשוד במקום שאין סיבת פחד; היא לא תפחד במקום שבו ראוי ביותר לחשוד; היא תהיה רחמנית וקשה מדי, והכי מטעה כאשר היא נראית צודקת ביותר; סוררת תהיה במקום שבו היא נראית נוטה ביותר, תשים פחד מול גבורה, אומץ מול פחדנות. היא תהיה סיבת מלחמה ומאורעות נוראים, ותטיל פירוד בין הבן לאביו; כפופה ומשועבדת לכל אי-שביעות הרצון, כשם שחומר יבש ועתיר בעירה הוא לאש: משהמוות, בשיאו, משחית את אהבתי, אלה שאוהבים ביותר את אהבותיהם לא ייהנו מהן.”

“כדי לדבר על הכול ולכולם, יש לדבר על מה שכולם יודעים ועל המציאות המשותפת לכולנו. הים, הגשמים, ההכרח, התשוקה, המאבק נגד המוות... אלה הם הדברים המאחדים את כולנו.”

“עבור כמה אנשים המוות הוא שחרור, ועבור אחרים המוות הוא תועבה, דבר נורא. אבל בסופו של דבר, אני שם בשביל כולם.”

“מרד מוביל לחורבן”

“תפקידם של אנשים חושבים הוא לא להיות בצד של התליינים.”

“אנו נרתעים ממוות, נדהדים בפני אי-השתקפות החיים, נבכים לראות את הפרחים נדלים פעם אחר פעם ואת העלים לרדת, ובעומק ליבנו יודעים כי גם אנו זמניים ונעלמו בקרוב. כאשר יוצרים האמנים ציורים ומחפשים החשיבה חוקים ומבנים מחשבות, זהו כדי להציל משהו מהריקוד הגדול של המוות, כדי ליצור משהו שיחזיק מעמד יותר מאשר אנחנו.”

“עלינו לקבל שישנם דברים מסוימים בחיינו שאי אפשר להימלט מהם. אלה הם הדברים שבאים לנו באופן טבעי והם הכרחיים לקיומנו.”

“האירועים החשובים ביותר בהיסטוריה האנושית היו מותו ותחייתו של ישוע המשיח”

“כשמגיעה המוות, לא נחרט עלינו על רחמנותנו, אלא על קשיחותנו.”

“אנשים חושבים על החיים לאחר המוות בדרכים שונות – חלקם מסכימים וחלקם לא. אך על המוות עצמו, על כל אחד מאיתנו, אין ספק: הוא בטוח. האתגר הוא לחיות, לפני שהוא מגיע.”