אש

“אכן, הלוואי שלא עשיתי אלף נוספים. גם עכשיו אני מקלל את היום — ואף על פי כן, אני חושב, מעטים באים בגבול קללתי — שבהם לא עשיתי איזו רעה נוראה, כגון להרוג אדם, או לתכנן את מותו, לאנוס נערה, או לרקום את הדרך לעשות זאת, להאשים איזה חף מפשע ולהישבע לשקר, להטיל איבה קטלנית בין שני ידידים, לגרום לבהמותיהם של עניים לשבור את מפרקתן; להצית אסמים וערימות חציר בלילה, ולצוות על בעליהם לכבותם בדמעותיהם. פעמים רבות חפרתי גופות מן הקברים, והעמדתי אותן זקופות על סף דלתותיהם של ידידיהן היקרים, דווקא כשכמעט נשכחו צעריהם; ועל עורן, כמו על קליפת עצים, חרטתי בסכיני באותיות רומיות: "אל ינבול צערכם, אף כי אני מת." נו, עשיתי אלף מעשים נוראים כאלה ברצון כשם שאדם הורג זבוב, ואין דבר שמצער אותי באמת מלבב אלא שאיני יכול לעשות עוד עשרת אלפים נוספים.”

“פלא הזמן, אמרה היא, זהו חרפי, שאתה, בהיותך מת, היום עודנו יהיה אור. משאתה מת, הנני נביאה כאן: יגון על אהבה מעתה ילך בעקבותיה: בקנאה ילווה, ימצא ראשית מתוקה, אך סוף בלתי ערב, לעולם לא יתייצב בשווה, אלא גבוה או נמוך, עד כי כל תענוג האהבה לא ישווה לאבלו. היא תהיה הפכפכה, כוזבת ומלאה מרמה, תניץ ותיכלה בתוך רגע נשימה; רעל בתחתיתה, ומעליה זרוע במתיקות שתטעה את הראייה הנאמנה ביותר: את הגוף החזק ביותר תחליש עד מאוד, תשתיק את החכם ותלמד את הטיפש לדבר. היא תהיה חסכנית ומלאה מדי בהוללות, מלמדת זקנה רפויה לדרוך את הצעדים; את הבריון המתריס תשמור בשקט, תפיל את העשיר, תעשיר את העני באוצרות; היא תהיה זועמת-משוגעת ורכה-טיפשית, תעשה את הצעיר לזקן, את הזקן לילד. היא תחשוד במקום שאין סיבת פחד; היא לא תפחד במקום שבו ראוי ביותר לחשוד; היא תהיה רחמנית וקשה מדי, והכי מטעה כאשר היא נראית צודקת ביותר; סוררת תהיה במקום שבו היא נראית נוטה ביותר, תשים פחד מול גבורה, אומץ מול פחדנות. היא תהיה סיבת מלחמה ומאורעות נוראים, ותטיל פירוד בין הבן לאביו; כפופה ומשועבדת לכל אי-שביעות הרצון, כשם שחומר יבש ועתיר בעירה הוא לאש: משהמוות, בשיאו, משחית את אהבתי, אלה שאוהבים ביותר את אהבותיהם לא ייהנו מהן.”

“אין טעם להילחם באש באש. כשאתה נעלב, זה אינסטינקטיבי לרצות להשיב מלחמה בכעס.”

“רינסוינד נאנח והחל ללכת סביב בסיס המגדל לכיוון הספרייה. לכיוון המקום שבו הייתה הספרייה. היה קשת הדלת, רוב הקירות עדיין עומדים, אבל הרבה מהגג נפל והכל היה מכוסה באפר. רינסוינד עמד והביט זמן רב. ואז הוא שחרר את השטיח ורץ, מתנגש ומחליק בין ההריסות שחצאו חלקית את הפתח. האבנים עדיין חמות תחת הרגליים. מדי פעם ערמת ספרייה עדיין הייתה מעשנת. כל צופה היה רואה את רינסוינד קופץ אחורה וקדימה בין הערימות המנצנצות, מתמרד בחיפזון, זורק רהיטים שרופים, מושך קורות גג שנפלו בכוח שלא של אדם רגיל. הוא נעצר פעם או פעמיים לנשום, ואז חזר לשם, חותך את ידיו בפתיתי זכוכית חצי מותכת מהכיפה של הגג. הוא נראה בוכה. לבסוף האצבעות שלו נגעו במשהו חם ורך. הקוסם המהומה הרים קורת גג שרופה, חפר דרך ערימת אריחים נופלים והביט למטה. שם, חצי נמעך מהקורה ובצבע חום מהאש, היה ערימה של בננות רכות ובשלות יתר. הוא הרים אחת בעדינות, ישב וצפה בה זמן מה עד שהקצה נפל. ואז הוא אכל אותה.”

“כאשר ישוע נכנס למקום, אש ההתעוררות מתחילה”

“יש נשים שנעשות פזיזות עם האש, ויש שמוצאות כל דרך לכבות אותה ולעלות מעליה עם האפר שנותר מאחור”

“אתה יודע מה אני חושבת? היא אומרת. הזיכרונות של אנשים הם אולי הדלק שהם שורפים כדי להישאר בחיים. אם לזיכרונות האלה יש איזושהי חשיבות ממשית או לא, זה לא משנה בכל הנוגע לתחזוקת החיים. כולם בסך הכול דלק. מודעות פרסומת בעיתון, ספרי פילוסופיה, תמונות גסות במגזין, חבילה של שטרות של עשרת אלפים ין: כשמאכילים בהם את האש, כולם בסך הכול נייר. האש לא חושבת, אה, זה קאנט, או אה, זו מהדורת הערב של יומיורי, או ציצים יפים, בזמן שהיא בוערת. בשביל האש, הם לא יותר מפיסות נייר. זה בדיוק אותו הדבר. זיכרונות חשובים, זיכרונות לא כל כך חשובים, זיכרונות חסרי תועלת לחלוטין: אין שום הבחנה—כולם בסך הכול דלק.”

“מוטיבציה מציתה להבת אש בתוך רוחנו”

“העצובים חייבים ללמוד להדליק את אש ההשראה – האשפה שתתאיר את החושך הפנימי.”

“התאהבתי ב"על אש על הירח" של נורמן מיילר, תיאור של נחיתת הירח ב-1969 ושל החברה שהולידה את נאס"א — והוא היווה לי השראה להתחיל מעין אנתרופולוגיה של החיים המודרניים.”

“היא חכמה מאוד, חכמה מדי בשביל אישה. היא חסרת את הקסם הבלתי ניתן לתיאור של חולשה. הרגליים מבטון הן שמקנות זהב הדמות ערך. הרגליים שלה יפות, אבל הן אינן רגלי בטון. רגליים מזכוכית לבנה, אם תרצו. הן עברו אש, ומה שלא נשרף, מתקשה. היא חוותה הרבה.”

“האהבה הטובה ביותר היא זו שמעירה את הנפש ומחזירה אותנו לחפץ אחר, זו שמעלה באיתנו אש ומשאירה שקט לנשמתנו. זו מה שאת/ה נתנת/ה לי. זו מה שאני קיוויתי לתת לך לעד”

“אשר למדתי הוא שרק במקרה חירום, כמו שריפה או ניתוח מוח, היררכיה אינה נחוצה ויכולה להיות מזיקה. אם יש לך היררכיה, אתה חוזר על החוזקות והחולשות של אדם אחד מבלי לאפשר לחוזק הקולקטיבי של קבוצה להתבטא.”

“מה אמרתי לך? משהו קורה!" צעק סאם. "המלחמה מתנהלת היטב," אמר שגרט, אך גורבג לא היה בטוח בכך. ויש לו סיבה. "הדברים נראים טובים, אדוני פרודו," אמר סאם. "לא תהיי מקווה עכשיו?" "לא, לא ממש, סאם," נשמעה נשימתו של פרודו. "זה הרחק מעבר להרים. אנחנו הולכים מזרחה, לא מערבית. ואני כל כך עייף. ואבן ההכרזה כבדה כל כך, סאם. ואני מתחיל לראות אותה בפניי כל הזמן, כמו גלגל אש ענקי.”

“הייתי בארץ הפיות במשך שנים, וזהו מקום שבו דם בן תמותה הופך לאש. זהו מקום של יופי ואימה מעבר למה שאפשר לדמיין כאן. רכבתי עם הציד הפראי. פילסתי נתיב ברור של חירות בין הכוכבים וגברתי על הרוח. ועכשיו מבקשים ממני ללכת שוב על פני האדמה.”

“בסופו של דבר, לא תראה באחרים את היופי הפיזי שמשך את עיניך, אלא את האש שבערה בתוכם. סוג כזה של יופי הוא המדורה שהיית צריך להשתתף בה.”

“הרעם צעק והגשם פגע, והעלים ניגנו עם הרוח והברק זרח, והטיגריס גרגרה בסוף. היא נראתה כאן ונראתה שם, לא ראתה כל כך גשם בכל מקום, תאוה פתאומית עלתה בלבה, תאווה מטורפת שצריכה להתחיל, היא הרגישה אהבה עמוקה בגשם, מבטה מחדש את גוריםיה. שנתיים לפני כן היא נפצעה, בידי אנשים נמוכי רוח שרצו להרגיע אותה, הם היו מפחדים מכוחה, רצו לתפוס אותה ולעבד אותה במגדלם. הם השתינו פחיות והמתינו בין העצים, היער היה מלא ציפורים ודבורים, הטיגריס יצאה לצוד בשר, גוריה המתינו במערה לחלקם. היו דברים חסרים באוויר, ריח הג'סמין לא היה שם, הטיגריס נראתה לעלה העצים וראתה את פני האנשים צבועים בשמן. היא התגברה עליהם מבטה, וראתה פחד, חרדה ופנים מלאות שקר! היא צעקה בכל עוז”

“היו רגעים אף אחר הצהריים שבהם דיזי לא הגיעה עד לסוף חלומיו — לא בגלל חטא שלה, אלא בגלל הויטליות העצומה של האילוזיה שלו. היא עברה את גבולותיה, את גבולות הכל. הוא השליך עצמו אליה עם אהבה יצירתית, הוסיף אליה תמיד, ציפה אותה בכל נוצות הזוהר שהגיעו אליו. אף כמות אש או צעירות לא תוכל להתמודד עם מה שגבר יאחסן בליבו הרוחני.”

“השרפה החזקה ביותר נולדת מנקודת מבט חיובית”

“אני אוהב להתחבר לאנשים שעברו דרך האש ויצאו חזקים וחכמים יותר. משתמשים בניסיונם כדי לעורר השראה ולהעצים אחרים. אלה האנשים שלי.”