ענווה

“עם יותר מדי גאווה אדם אינו יכול ללמוד דבר. כשלעצמה, הלמידה מלמדת אותך עד כמה אתה טיפש.”

“אי אפשר להיות צנוע באמת, אלא אם כן אתה באמת מאמין שהחיים יכולים וימשיכו בלעדיך.”

“כשיוצאים מתחילתם הצנועה, הסובבים אותך נוטים להמעיט באותנטיות שלך משום שהם הכירו אותך לפני שהיית ״מישהו״.”

“קרופה (חסד אלוהי) פירושה ‘בכל פעם בכנות’. מבלי להפוך ראוי לקרופה ניימיטיק (חסד לכאורה), אי אפשר להשיג את הנישצ’אי (ההכרה שאני נשמה טהורה). אפילו בדרך הקראמית (צעד אחר צעד), יש ניימיטק קרופה. ‘אנחנו’ מרעיפים חסד מיוחד. ‘החסד שלנו’ יורד על אדם בשל ענווה מוחלטת. הדבר היחיד הנדרש הוא ‘כנות מלאה’.”

“אם אפנה את עיניי אל עצמי, אני מוצא את עצמי בוגד כשאר כולם;”

“בסופו של דבר, מערכת היחסים שלנו עם אנשים היא שתקבע אם הם ישתתפו בכאב שלנו אם ניפול אל תוך סכנות.”

“אפילו המותגים העשירים ביותר נשדדים על ידי אופי ירוד”

“לפעמים פשוט לא יודעים בדיוק מה עומד לקרות. וזה מפני שלפעמים פשוט אין לנו שליטה על הנסיבות בחיינו. הדבר המדהים הוא שבזמנים האלה אנחנו צונחים חופשי דרך השמיים! כל מה שיש לנו הוא הנשימה בריאותינו כאן ועכשיו, וזה פשוט מסחרר! וזה דורש ענווה כדי לקבל שאולי לא יהיה לנו כרגע הכול בידיים שלנו — אבל שמה שיש לנו כן טוב, כן שווה לשמור עליו. גם אם משהו עדיין אינו הכול, הוא יכול להיות שווה הכול, ממש עכשיו! כל מה שצריך הוא לפרוש את הידיים באוויר ולהתחיל לדאות!”

“גאווה היא גאווה לא מפני שהיא שונאת לטעות, אלא מפני שהיא אוהבת לטעות: לשנוא לטעות פירושו לשנות את דעתך כשמוכיחים לך שטעית; ואילו הגאווה, גם כשמוכיחים לה שהיא טועה, מחליטה להמשיך לטעות.”

“אנו מנסים, כשאנו מתעוררים, להניח את היום החדש לרגלי אלוהים; בטרם סיימנו להתגלח, הוא נעשה ליום שלנו, וחלקו של אלוהים בו מורגש כמס שעלינו לשלם מכיסנו ה״שלנו״, ניכוי מן הזמן שאמור, כך אנו חשים, להיות ״שלנו״. אדם מתחיל עבודה חדשה בתחושת ייעוד, ואולי, במשך השבוע הראשון, עדיין שומר את מילוי הייעוד כמטרתו, ולוקח את ההנאות והכאבים מידו של אלוהים, כפי שבאו, כ״מקריות״. אבל בשבוע השני הוא מתחיל ״להכיר את החבלים״: עד השבוע השלישי, הוא חצב מן העבודה כולה את תוכניתו שלו לעצמו בתוך אותה עבודה, וכאשר הוא יכול לרדוף אחריה הוא חש שהוא מקבל לא יותר מן המגיע לו, וכאשר אינו יכול, שהוא נתקל בהתערבות.”

“אף כי גאווה מופרזת עשויה לחפש חירות, היא עשויה לראות חירות רק בשלשלאות”

“בגרות היא כשאתה מסוגל לומר, "זה לא רק הם. זה אני.”

“רוב המערכות בסופו של דבר הופכות ענווה מדומיינת לצורה של יהירות, ולכן הן מסיימות עם יהירות בדיוק אותו הדבר.”

“הם עשויים להלל אותך כמלאך. הם עשויים לטעון שאתה נסיך הנסיכים של העולם. הם עשויים להגביה אותך בשבח אלפי קילומטרים מעל פני הים. הם עשויים לומר שאתה הטוב שבטובים. ....אבל תמיד זכור "אתה בן אדם" מבשר ודם.”

“היזהר לא להיראות אינטלקטואלי באובססיביות. כאשר האינטליגנציה מתמלאת, היא גולשת אל פרודיה.”

“חיה את החיים בענווה רבה”

“החלק הקשה בלהיות קשוח אך עניו הוא האשליה של להיות שק חבטות”

“עמלתי קשה על ספרי, מבלי להרשות לו להפריע למילוי המדויק של חובותיי בעיתון; והוא יצא לאור והיה מוצלח מאוד. לא הייתי המום מן השבחים שהדהדו באוזני, אף שהייתי ער להם מאוד, וחשבתי על יצירתי שלי, אין לי ספק, טוב יותר מכפי שחשב עליה כל אדם אחר. תמיד היה זה, לפי תצפיתי בטבע האדם, שאדם שיש לו סיבה טובה כלשהי להאמין בעצמו אינו מתהדר לפני פניהם של אנשים אחרים כדי שהם יאמינו בו. מסיבה זו שמרתי על צניעותי מתוך כבוד עצמי רב; וככל שקיבלתי יותר שבחים, כך השתדלתי יותר להיות ראוי להם.”

“כדי להבין את הסיבות האמיתיות לשמור על ענווה, דע את שורשיך האמיתיים, זכור את המוות ולמד את ההמונים”

“ענווה היא ממלכתו של לב עניו”