אש

“האמנתי, מן האופן הבודד והמלא מחשבה שבו מלמלה אמי את שירה, שהיא הייתה לבדה. ונכנסתי חרש אל החדר. היא ישבה ליד האש, מיניקה תינוק, שאת ידו הזעירה החזיקה כנגד צווארה. עיניה הביטו מטה אל פניו, והיא ישבה ושרה לו. צדקתי עד כדי כך, שלא היה לה כל בן לוויה אחר. דיברתי אליה, והיא נבהלה וקראה בקול. אך כשראתה אותי, קראה לי דייבי היקר שלי, הילד שלי ממש! ובבואה חצי הדרך על פני החדר לקראתי, כרעה על ברכיה על הרצפה ונשקה לי, והניחה את ראשי על חיקה סמוך ליצור הקטן שצנח שם, והעלתה את ידו אל שפתי. הלוואי שמתי. הלוואי שמתי אז, עם התחושה ההיא בלבי! הייתי ראוי יותר לגן עדן מכפי שהייתי אי פעם מאז.”

“אסור לך לעשות את זה, אמרה לורה. את עלולה להצית את עצמך.”

“משבר הטילים היה "הרגע המסוכן ביותר בהיסטוריה האנושית", העיר ארתור שלזינגר באוקטובר 2002 בכנס בהוואנה לציון יום השנה הארבעים למשבר, שבו השתתפו כמה מאלה שחוו אותו מבפנים בזמן שהתרחש. מקבלי ההחלטות באותה עת הבינו ללא ספק שגורל העולם היה בידיהם. אף על פי כן, ייתכן שהמשתתפים בכנס נדהמו מכמה מן הגילויים. הם עודכנו כי באוקטובר 1962 העולם היה "במרחק מילה אחת" ממלחמה גרעינית. "אדם בשם ארכיפוב הציל את העולם," אמר תומאס בלנטון מארכיון הביטחון הלאומי בוושינגטון, שסייע בארגון האירוע. הוא התייחס לואסילי ארכיפוב, קצין בצוללת סובייטית, שסיכל פקודה לשגר טורפדות חמושים בראשי נפץ גרעיניים ב-27 באוקטובר, ברגע המתוח ביותר של המשבר, כאשר הצוללות היו נתונות תחת מתקפה של משחתות אמריקאיות. תגובה הרסנית הייתה כמעט ודאית, והייתה מובילה למלחמה גדולה. עמ' 74, הוצאת פינגווין”

“היא דמיינה אותו נשען על המעבורת, מהרהר במחשבות על נזיפה בה על כך שהתלבשה כמו פשוטת עם מרופטת. לא משנה שהבגד הנוכחי שלה היה נוח פי כמה וכמה. (למעשה, הוא מאחל שהיה פחות ביקורתי כלפייך קודם. הוא מרגיש רע על כך שאת לא מכירה בנוכחותו, והוא מאשים את עצמו.) (תפסיק עם זה, איאן. אני לא מתכוונת לרחם עליו.) היא קלטה את החיוך המחוכם של מגינה, מודגש בזוהר האש. (את כבר מרחמת, קויני.) (הכישרון הזה שלך ממש מעצבן.) הוא רכן קרוב לאוזנה ולחש, "זה לא מה שחשבת קודם כשניסית להשיג את אפרן." "ניצן ורד זעיר בתוך חופן קוצים," היא השיבה.”

“לפעמים צריך ללכת דרך האש, כדי להגיע לייעוד שלך.”

“מרי, נניח ששני כבאים נכנסים ליער כדי לכבות שריפה קטנה. אחר כך, כשהם יוצאים והולכים אל פלג מים, פניו של אחד מהם מרוחות כולן בשחור, בעוד פניו של האיש האחר נקיות לגמרי. השאלה שלי היא זו: מי מבין השניים ישטוף את פניו? זו שאלה טיפשית. זה עם הפנים המלוכלכות, כמובן. לא, זה עם הפנים המלוכלכות יסתכל על האיש האחר ויניח שהוא נראה כמוהו. ולהפך, האיש עם הפנים הנקיות יראה את עמיתו מכוסה בלכלוך ויאמר לעצמו: אני בטח מלוכלך גם כן. מוטב שאשטוף את עצמי. מה אתה מנסה לומר? אני אומר שבמשך הזמן שביליתי בבית החולים, הבנתי שתמיד חיפשתי את עצמי בנשים שאהבתי. הסתכלתי על פניהן היפות והנקיות וראיתי את עצמי משתקף בהן. הן, לעומת זאת, הסתכלו עליי וראו את הלכלוך על פניי, ויהיו חכמות או בטוחות בעצמן ככל שיהיו, בסופו של דבר ראו את עצמן משתקפות בי וחשבו שהן גרועות מכפי שהיו. בבקשה, אל תתני לזה לקרות לך.”

“רק הטיפשים, המסונוורים בידי מוסכמותיה של השפה, חושבים על אש כאדומה או כזהובה. האש כחולה בשפתה המלנכולית, ירוקה בליבה הקנאי. היא עשויה לבעור לבן, או אפילו, בזעמה הגדול ביותר, שחור.”

“תבנה לאדם מדורה, והוא יהיה חם ליום אחד. תצית אדם באש, והוא יהיה חם למשך שארית חייו.”

“כעת שימו לב שבכל התעמולה של האקולוגים—למרות כל פניותיהם אל הטבע ותחינותיהם ל“הרמוניה עם הטבע”—אין כל דיון בצרכיו של האדם ובדרישות הישרדותו. באדם מתייחסים כאילו היה תופעה לא טבעית. האדם אינו יכול לשרוד בסוג מצב הטבע שהאקולוגים מדמיינים—כלומר, ברמה של קיפודי ים או דובי קוטב.... כדי לשרוד, האדם צריך לגלות ולייצר כל מה שהוא זקוק לו, כלומר עליו לשנות את סביבתו ולהתאימה לצרכיו. הטבע לא צייד אותו ביכולת להתאים את עצמו לסביבתו כדרך בעלי החיים. מן התרבויות הפרימיטיביות ביותר ועד לציוויליזציות המתקדמות ביותר, האדם נאלץ לייצר דברים; רווחתו תלויה בהצלחתו בייצור. השבט האנושי הנחות ביותר אינו יכול לשרוד בלי אותו מקור כביכול לזיהום: אש. אין זה סמלי בלבד שהאש הייתה רכוש האלים שפרומתאוס הביא לאדם. האקולוגים הם הנשרים החדשים המסתערים כדי לכבות את האש הזאת.”

“אוי, שאהבה, שמבטה מוסתר עדיין, צריכה, בלי עיניים, לראות נתיבים אל רצונה! איפה נאכל? אוי לי! איזו קטטה הייתה כאן? אך אל תספר לי, כי שמעתי הכול. יש כאן הרבה מן השנאה, אך יותר מן האהבה. ולמה, אם כן, הו אהבה רבת-מריבה! הו שנאה אוהבת! הו כל דבר, שנברא תחילה מכלום! הו קלות-כובד! רצינות-ריקנית! תוהו מעוות של צורות נאות למראה! נוצה של עופרת, עשן בהיר, אש קרה, בריאות חולה! שינה ערה-תמיד, שאינה מה שהיא! אהבה זו אני חש, שאין בה כל אהבה. האין אתה צוחק?”

“אנחנו יודעים שאלוהים מת, אמרו לנו, אבל כששמעתי אותך לא הייתי בטוח. אולי זה היה האותיות הגדולות. היית אחת המשוררות הטובות ביותר ואמרתי למו"לים, לעורכים, אותה, תדפיסו אותה, היא משוגעת אבל היא קסם. אין שקר באש שלה. אהבתי אותך כמו שגבר אוהב אישה שהוא לעולם לא נוגע בה, רק כותב לה, שומר כמה תצלומים קטנים שלה. הייתי אוהב אותך יותר אילו ישבתי בחדר קטן, מגלגל סיגריה והקשבתי לך משתינה בחדר האמבטיה, אבל זה לא קרה. המכתבים שלך נעשו עצובים יותר. האוהבים שלך בגדו בך. ילדה, כתבתי בחזרה, כל האוהבים בוגדים. זה לא עזר. אמרת שיש לך ספסל בכי והוא ליד גשר והגשר היה מעל נהר וישבת על ספסל הבכי כל לילה ובכית על האוהבים שפגעו בך ושכחו אותך. כתבתי בחזרה אבל לא שמעתי ממך שוב. חבר כתב לי על ההתאבדות שלך שלושה או ארבעה חודשים אחרי שזה קרה. אילו פגשתי אותך כנראה הייתי נוהג בך שלא בצדק או את בי. כך היה הכי טוב.”

“אם את באמת רוצה להישאר באותו גיל שאת עכשיו לנצח נצחים, היא הייתה חושבת, תנסי לקפוץ מהגג: המוות הוא שיטה בטוחה לעצירת הזמן.”

“הם כה קרים, המלומדים הללו! מי יכה ברק במזונם, כדי שפיהם ילמד כיצד לאכול אש!”

“אלוהים הוא אש אוכלת”

“עד שמערכת העניינים הפנימיים של המשטרה תתחיל להעמיד לדין ולפטר מספר משמעותי של שוטרים מושחתים ובלתי כשירים, אני לא אדליק אותה בכחול!”

“ליידי קרוליין: עד כמה שאני יכולה להבין, נראה שנשות הצעירות של ימינו עושות את מטרת חייהן היחידה להיות תמיד משחקות באש. גברת אלונבי: היתרון האחד של משחק באש, ליידי קרוליין, הוא שלעולם לא נכווים אפילו קלות. דווקא האנשים שאינם יודעים כיצד לשחק בה הם אלה שנשרפים כליל.”

“ועתה, כך אומר ה׳: אל תירא, כי גאלתיך; קראתי לך בשמך; שלי אתה. כאשר תעבור במים, אני אהיה עמך; וכאשר תעבור בנהרות, הם לא ישטפוך. כאשר תלך באש, לא תיכווה; הלהבות לא תבערנה בך. כי אני ה׳, אלוהיך, קדוש ישראל, מושיעך.”

“זמן: שינוי שנחווה ונצפה. זמן שנמדד לפי זווית כדור הארץ הנוטה סביב צירו בעודו מסתובב. כדור הארץ נוטה איטית על צירו תחת אש השמש.”

“ישו המשיח הצית את לבבותינו כמו אש בוערת.”

“וואו. מה עשה כדי שיקבל זאת? להציל יתומים מבניין שרוי באש? אם כן, כדאי לו לוודא שהוא לא השריף אותו בעצמו בתחילה.”