ויליאם שייקספיר

“פניך אינן שוות כוויית שמש”

“הודו על מה שאתם היום והמשיכו להילחם על מה שתהיו מחר”

“כשם שהגלים נעים אל החוף החלוקי, כך גם רגעינו ממהרים אל קצם.”

“אכן, הלוואי שלא עשיתי אלף נוספים. גם עכשיו אני מקלל את היום — ואף על פי כן, אני חושב, מעטים באים בגבול קללתי — שבהם לא עשיתי איזו רעה נוראה, כגון להרוג אדם, או לתכנן את מותו, לאנוס נערה, או לרקום את הדרך לעשות זאת, להאשים איזה חף מפשע ולהישבע לשקר, להטיל איבה קטלנית בין שני ידידים, לגרום לבהמותיהם של עניים לשבור את מפרקתן; להצית אסמים וערימות חציר בלילה, ולצוות על בעליהם לכבותם בדמעותיהם. פעמים רבות חפרתי גופות מן הקברים, והעמדתי אותן זקופות על סף דלתותיהם של ידידיהן היקרים, דווקא כשכמעט נשכחו צעריהם; ועל עורן, כמו על קליפת עצים, חרטתי בסכיני באותיות רומיות: "אל ינבול צערכם, אף כי אני מת." נו, עשיתי אלף מעשים נוראים כאלה ברצון כשם שאדם הורג זבוב, ואין דבר שמצער אותי באמת מלבב אלא שאיני יכול לעשות עוד עשרת אלפים נוספים.”

“האלים צודקים, ומחטאינו הנעימים עושים כלים להכות בנו”

“פלא הזמן, אמרה היא, זהו חרפי, שאתה, בהיותך מת, היום עודנו יהיה אור. משאתה מת, הנני נביאה כאן: יגון על אהבה מעתה ילך בעקבותיה: בקנאה ילווה, ימצא ראשית מתוקה, אך סוף בלתי ערב, לעולם לא יתייצב בשווה, אלא גבוה או נמוך, עד כי כל תענוג האהבה לא ישווה לאבלו. היא תהיה הפכפכה, כוזבת ומלאה מרמה, תניץ ותיכלה בתוך רגע נשימה; רעל בתחתיתה, ומעליה זרוע במתיקות שתטעה את הראייה הנאמנה ביותר: את הגוף החזק ביותר תחליש עד מאוד, תשתיק את החכם ותלמד את הטיפש לדבר. היא תהיה חסכנית ומלאה מדי בהוללות, מלמדת זקנה רפויה לדרוך את הצעדים; את הבריון המתריס תשמור בשקט, תפיל את העשיר, תעשיר את העני באוצרות; היא תהיה זועמת-משוגעת ורכה-טיפשית, תעשה את הצעיר לזקן, את הזקן לילד. היא תחשוד במקום שאין סיבת פחד; היא לא תפחד במקום שבו ראוי ביותר לחשוד; היא תהיה רחמנית וקשה מדי, והכי מטעה כאשר היא נראית צודקת ביותר; סוררת תהיה במקום שבו היא נראית נוטה ביותר, תשים פחד מול גבורה, אומץ מול פחדנות. היא תהיה סיבת מלחמה ומאורעות נוראים, ותטיל פירוד בין הבן לאביו; כפופה ומשועבדת לכל אי-שביעות הרצון, כשם שחומר יבש ועתיר בעירה הוא לאש: משהמוות, בשיאו, משחית את אהבתי, אלה שאוהבים ביותר את אהבותיהם לא ייהנו מהן.”

“אם אפנה את עיניי אל עצמי, אני מוצא את עצמי בוגד כשאר כולם;”

“מה יכול האדם להסתיר בקרבו, אף כי מלאך הוא בצדו החיצוני!”

“זהו אב חכם המכיר את ילדו שלו”

“דרך רווח לא ודאית. אך אני שקוע עד כדי כך בדם, שחטא יוליד חטא. רחמים נוטפי דמעות אינם שוכנים בעין זו.”

“אופיו של העולם הוא להימנע מהוצאה, ואתה נתקל בה.”

“הנה הזהב שלך, רעל גרוע יותר לנפשות בני האדם, העושה יותר רציחות בעולם הנתעב הזה, מאשר התרכובות העלובות הללו שאינך רשאי למכור. אני מוכר לך רעל; אתה לא מכרת לי אף לא אחד. שלום לך: קנה מזון, והשב את בשרך אליך. בוא, משקה מחזק ולא רעל, לך עמי אל קברה של יוליה; כי שם עליי להשתמש בך.”

“יש פתגם ישן שמתאים לי: אי אפשר להפסיד משחק אם לא משחקים בו. (מערכה 1, סצנה 4)”

“מי שממליץ אותי אל שביעות רצוני שלי, ממליץ אותי אל הדבר שאינני יכול להשיג. אני לעולם דומה לטיפת מים, המבקשת באוקיינוס טיפה אחרת, אשר, בנפלה שם כדי למצוא את רעותה החוצה, בלא להיראות, סקרנית, מבלבלת את עצמה: כך אני, כדי למצוא אם ואח, בחיפוש אחריהם, אומלל, מאבד את עצמי.”

“כי יגוני כה רב עד שאין תומך בו זולת הארץ האיתנה והגדולה, היכולה לשאתו: כאן אני ויגוני יושבים; הנה כסאי, ציוו למלכים לבוא ולהשתחוות לו.”

“אמור יום בלי הנצח”

“אינני יכול לחיות כדי לשמוע את החדשות מאנגליה. אך אני אכן מנבא כי הבחירה מאירה על פורטינברס; יש לו את קולי הגווע. לכן ספרו לו, עם המאורעות, פחות או יותר, אשר הפצירו בי — השאר הוא דממה.”

“אם יש לך דמעות, הכן את עצמך לשפוך אותן עכשיו.”

“הספק הצנוע נקרא המגדלור של החכמים.”

“אני מבקש מכם, אל תתאהבו בי, כי אני שקרן יותר מנדרים שנשבעים ביין.”