מרגרט אטווד

“אם לכתיבת רומנים — ולקריאתם — יש איזשהו ערך חברתי מכפר, כנראה שהוא בכך שהם מאלצים אותך לדמיין איך זה להיות מישהו אחר. וזה, יותר ויותר, משהו שכולנו צריכים לדעת.”

“גברים ונשים ניסו זה את זה, כבדרך אגב, כמו חליפות, ודחו כל מה שלא התאים”

“לאסקימואי יש חמישים שמות לשלג כי הוא חשוב להם; צריך שיהיו רבים כמוהם לאהבה”

“כשהייתי בת 16, התחלתי לפרסם כל מיני דברים בכתבי עת של בית הספר.”

“גדלתי עם הביולוגים. אני יודעת איך הם חושבים.”

“אם אחד הטיעונים נגד אכילת בשר קשור לאכזריות ולתבונת בעלי החיים, אז בשר מתורבת מונע זאת. יש גם הטיעון הסביבתי בעדו.”

“לא היינו צריכים לומר "להציל את כדור הארץ"; היינו צריכים לומר: "להציל תנאים בני-קיימא שבהם אנשים יכולים לחיות." זה מה שאנחנו מתמודדים איתו כאן.”

“פעם, סופרי הרומן של המאה ה-19, כגון צ'רלס דיקנס, פרסמו בהמשכים.”

“בימים ההם, הצרות נשמרו בתוך המשפחה, שהוא עדיין המקום הטוב ביותר בשבילן, לא שיש בכלל מקום טוב לצרות. למה לעורר שוב את הכול אחרי כל כך הרבה שנים, כשכל המעורבים תחובים, כמו ילדים עייפים, כל כך יפה בתוך קבריהם?”

“הוא היה דפוק, טמבל, אידיוט… למה דווקא האיבר הגברי צריך לשמש ככינוי גנאי? אף גבר לא שנא את הדורקדינקדונג שלו, להפך. אבל אולי זו הייתה עלבון לכך שלכל גבר אחר היה אחד. זה חייב להיות האמת.”

“הטבע הוא מומחה בניתוח עלות-תועלת, היא אומרת. אף על פי שהיא מנהלת את החשבונות שלה קצת אחרת. באשר לחובות, היא תמיד גובה אותם בטווח הארוך...”

“בסוף, כולנו נהפוך לסיפורים”

“אני מתפללת במקום שבו אני נמצאת, יושבת ליד החלון, מביטה החוצה מבעד לווילון אל הגן הריק. אני אפילו לא עוצמת את עיניי. שם בחוץ או בתוך ראשי, זהו אותו חושך. או אור. אלוהיי. אשר בשמים, אשר בתוכי. הלוואי שהיית אומר לי את שמך, את האמיתי אני מתכוונת. אבל גם אתה תספיק. הלוואי שידעתי מה אתה זומם. אבל מה שזה לא יהיה, עזור לי לעבור את זה, בבקשה. אף על פי שאולי אין זה מעשה ידינו: אינני מאמינה לרגע שמה שמתרחש שם בחוץ הוא מה שהתכוונת אליו. יש לי די לחם יומי, כך שלא אבזבז זמן על זה. זו אינה הבעיה העיקרית. הבעיה היא לבלוע אותו בלי להיחנק. ועכשיו באה הסליחה. אל תדאג לסלוח לי עכשיו. יש דברים חשובים יותר. למשל: שמור על האחרים, אם הם בטוחים. אל תיתן להם לסבול יותר מדי. אם עליהם למות, שיהיה זה מהר. אולי אפילו תספק להם גן עדן. בשביל זה אנחנו צריכים אותך. גיהינום אנחנו יכולים ליצור לעצמנו. אני מניחה שעליי לומר שאני סולחת למי שעשה את זה, ולכל מה שהם עושים עכשיו. אנסה, אבל זה לא קל. הפיתוי בא אחר כך. במרכז, פיתוי היה כל דבר שהוא הרבה יותר מאכילה ושינה. לדעת היה פיתוי. מה שאינך יודע לא יפתה אותך, דודה לידיה נהגה לומר. אולי אני לא באמת רוצה לדעת מה קורה. אולי עדיף לי לא לדעת. אולי לא אוכל לשאת לדעת. הנפילה הייתה נפילה מחפות אל ידיעה. אני חושבת על הנברשת יותר מדי, אף שכבר איננה עכשיו. אבל אפשר להשתמש בקרס, בארון. שקלתי את האפשרויות. כל מה שהיית צריכה לעשות, אחרי שתקשרי את עצמך, הוא להטות את משקלך קדימה ולא להיאבק. הצילנו מן הרע. ואז באה המלכות, והגבורה, והתהילה. צריך הרבה כדי להאמין בכל אלה עכשיו. אבל אנסה בכל זאת. בתקווה, כמו שאומרים על המצבות. אתה בטח מרגיש די מרומה. אני מניחה שזה לא הפעם הראשונה. אם אני הייתי אתה, הייתי נמאסת עליי. באמת הייתי נמאסת. אני מניחה שזה ההבדל בינינו. אני מרגישה כל כך לא ממשית כשאני מדברת אליך ככה. אני מרגישה כאילו אני מדברת אל קיר. הלוואי שהיית עונה. אני מרגישה כל כך לבד. לבד לגמרי ליד הטלפון. אלא שאינני יכולה להשתמש בטלפון. ואם הייתי יכולה, את מי הייתי יכולה להתקשר? הו אלוהים. זה לא מצחיק. הו אלוהים הו אלוהים. איך אני יכולה להמשיך לחיות.”

“יש הבדל בין לתאר משהו לבין לעורר משהו. אפשר לתאר משהו ולהיות די קליני לגביו. כדי לעורר אותו, אתה מזמן אותו אצל הקורא. זה מה שסופרים עושים כשהם טובים.”

“הבעיה שלנו כרגע היא שאנחנו כל כך מתמחים, שאם האורות יכבו, יש מספר עצום של אנשים שלא יידעו מה לעשות. אבל בתוך כל דיסטופיה יש אוטופיה קטנה.”

“סוג זה של אהבה דומה לכאב הלידה: כה עז, שקשה לזכור אותו אחר כך,”

“כפי שאמר צ'רלס דרווין, 'החיסכון שמפגינה הטבע במשאביה הוא בולט,' אומרת הרוח. 'כל העושר בא מן הטבע. בלעדיו, לא הייתה כלכלה. העושר הראשוני הוא מזון, לא כסף. לכן כל דבר הנוגע לטיפול באדמה נוגע גם לי.'”

“אני מרגישה שם בזויה, על כך שיש לי כל כך מעט כסף; וגם על כך שפעם היה לי כל כך הרבה. למעשה מעולם לא היה לי אותו, כמובן. לאבא היה אותו, ואחר כך לריצ'רד. אבל כסף יוחס לי, באותו אופן שפשעים מיוחסים למי שפשוט נכחו בהם.”

“רווק, סטודיו, אלה היו השמות לסוג כזה של דירה. כניסה נפרדת, כך היה כתוב במודעות, וזה אומר שיכולת לקיים יחסי מין בלי שיצפו בך.”

“אבל כפיות טובה חסרת מחשבה היא שריונם של הצעירים; בלעדיה, איך היו בכלל מצליחים לעבור את החיים? הזקנים מאחלים לצעירים טוב, אבל הם מאחלים להם גם רע: הם היו רוצים לטרוף אותם, ולספוג את חיוניותם, ולהישאר בני אלמוות בעצמם. בלי ההגנה של חמיצות ושל קלות דעת, כל הילדים היו נמחצים תחת העבר — עברם של אחרים, המוטל על כתפיהם. אנוכיות היא חסדם המושיע.”