“אהוב בזיעת אפך. לא באמצעות מילים לוחשות של צליל ריק או חלומות נשגבים שאין בהם ממש, אשר לעיתים קרובות יותר מכול נטרפים על שרטון. לא, אהוב בידיים אדירות ומיובלות, המהפכות את האדמה וחורצות את הקרקע. נושא עמל וטבעת זהב. היה חזק! מייסד המשתה! אביר מגן ההורג את החיה! כי הבטחות ונדרים בקול רם אינם אלא מעטה דקיק, תכריך, כקורי עכביש, שבריריים, מילים קלילות וחיזור כושל. לכן עבוד, אהובי. עמל כהוכחה. לבך הנאמן יישחק מנעורים ואף על פי כן יוסיף לפעום, צליל בלתי פוסק. שתי רגליך ישרישו בקרקע, והשירות יהיה כתרך המלכותי. אהוב בזיעת אפך.”