צ'ארלס בוקובסקי

“זרים כשאתם נפגשים, זרים כשאתם נפרדים - אולם התעמלות של גופים המאוננים זה בזה ללא שם. אנשים חסרי מוסר ראו את עצמם לעיתים קרובות כחופשיים יותר, אבל ברוב המקרים הם חסרו את היכולת להרגיש או לאהוב. לכן הם נעשו סווינגרים. המתים מזדיינים עם המתים. לא היה שום הימור או הומור במשחק שלהם - זה היה גופה מזדיינת בגופה. המוסר היה מגביל, אבל הוא היה מעוגן בניסיון האנושי לאורך מאות השנים. חלק מן המוסר נטו להשאיר אנשים עבדים במפעלים, בכנסיות ונאמנים למדינה. מוסר אחרים פשוט היו הגיוניים. זה היה כמו גן מלא בפרי מורעל ובפרי טוב. היית צריך לדעת איזה לקטוף ולאכול, ואיזה להשאיר בשקט.”

“אני מחכה למנה שלי: אני מכור לשירה.”

“כמתבודד לא יכולתי לשאת תנועה. זה לא היה קשור לקנאה, פשוט לא אהבתי אנשים, המונים, בשום מקום, חוץ מאשר בהקראות שלי. אנשים הקטינו אותי, הם שאבו אותי עד תום.”

“אמי, מסכנה שכמותה, שרצתה להיות מאושרת, מוכּת שתיים או שלוש פעמים בשבוע, אומרת לי להיות מאושר: "הנרי, תחייך! למה אתה אף פעם לא מחייך?" ואז היא הייתה מחייכת, כדי להראות לי איך, וזה היה החיוך העצוב ביותר שראיתי אי פעם”

“שקרי הדורות, שקרי האהבה, שקרי סוקרטס ובלייק וישו יהיו שותפיך למיטה ולקברי־מצבה במוות שלעולם לא ייגמר.”

“הכתיבה של כמה אנשים היא כמו גשר עצום שנושא אותך מעל הדברים הרבים ששורטים וקורעים. יין הנצח”

“בעלי חיים לעולם אינם דואגים לגבי גן עדן או גיהינום. גם אני לא. אולי זו הסיבה שאנחנו מסתדרים היטב”

“אני מניח שאני פשוט רגיל מדי לשבת בחדר קטן ולגרום למילים לעשות כמה דברים. אני רואה די והותר מן האנושות במסלולי המרוצים, בסופרמרקטים, בתחנות הדלק, בכבישים המהירים, בבתי הקפה, וכו'. אי אפשר לעזור לזה. אבל אני מרגיש כאילו אני בועט לעצמי בתחת כשאני הולך למפגשים, אפילו אם המשקאות חינם. זה אף פעם לא עובד בשבילי. יש לי די חימר לשחק איתו. אנשים מרוקנים אותי. אני צריך להתרחק כדי להתמלא מחדש. מה שהכי טוב בשבילי הוא לשבת כאן, רכון, לעשן בידי ולצפות במסך הזה מהבהב את המילים. לעיתים רחוקות אתה פוגש אדם נדיר או מעניין. זה יותר ממכעיס, זו פשוט הלם מתמשך ומזוין. זה הופך אותי לקוטר ארור. כל אחד יכול להיות קוטר ארור, ורובם כאלה. עזרה!”

“אהבה היא לגברים אמיתיים”

“ואהבה היא מילה שנעשה בה שימוש רב מדי ובמוקדם מדי.”

“האנשים הם מופע האימה הגדול ביותר עלי אדמות, והיו כאלה במשך מאות שנים.”

“החלק הכי טוב היה להוריד את התריסים, לדחוס סמרטוטים בפעמון הדלת, להכניס את הטלפון למקרר וללכת לישון לשלושה או ארבעה ימים. והחלק הבא הכי טוב היה שאף אחד מעולם לא התגעגע אליי.”

“היו לה עיניים פראיות, מעט משוגעות. היא גם נשאה עמה עודף של חמלה שהיה ממשי דיו ושברור היה שהוא עלה לה במשהו.”

“לכן, לנשים יש יותר חורים מגבינה שווייצרית”

“אינני חש צער על כך שקוראים לי משהו שאיני; למעשה, זה מרתק, איכשהו, כמו עיסוי גב טוב”

“אולי אין גיהינום, אבל מי ששופט עשוי ליצור אחד. אני חושב שאנשים מקבלים יותר מדי לימוד. מלמדים אותם יותר מדי מכל דבר. אתה צריך לגלות, לפי מה שקורה לך, איך תגיב. אצטרך להשתמש כאן במונח מוזר… “טוב”. אני לא יודע מאין הוא בא, אבל אני מרגיש שיש בנו נטייה עליונה לטוב שנולדת בכל אחד מאיתנו. אני לא מאמין באלוהים, אבל אני מאמין ב“טוב” הזה כמו בצינור שעובר דרך גופנו. אפשר לטפח אותו. זה תמיד קסם, כשבכביש מהיר עמוס בתנועה, זר עושה לך מקום כדי שתוכל לעבור נתיב… זה נותן לך תקווה.”

“שייקספיר בכלל לא עבד בשבילי.”

“הכיעור והאדישות המוחלטים של התכונות הגרועות ביותר של המין האנושי באים לידי ביטוי בהרגלי הנהיגה שלהם.”

“אתה מבין, אנחנו פשוט לא מזדיינים עם האמת”

“מזג אוויר טוב הוא כמו נשים טובות—זה לא תמיד קורה, וכשזה קורה זה לא תמיד נמשך.”