טרי פרצ'ט

“רוב המינים מבצעים את האבולוציה שלהם בעצמם, ממציאים אותה תוך כדי תנועה, וזו הדרך שהטבע התכוון אליה. וכל זה הרי טבעי ואורגני מאוד ובהתאמה למחזורי היקום המסתוריים, שסבור שאין כמו מיליוני שנים של ניסוי וטעייה מתסכלים באמת כדי להקנות למין חוסן מוסרי, ובמקרים מסוימים, גם עמוד שדרה.”

“אבל כל הדברים האלה קיימים, אמרה נאני אוג. זה לא אומר שצריך להסתובב ולהאמין בהם. זה רק מעודד אותם.”

“ובכן, ילדה? את לא מתכוונת לנסות להפוך אותי לאיזה יצור שאי אפשר לתאר? אני לא חושב שאטרח, גברתי, בהתחשב בכך שאת עושה עבודה כל כך טובה בזה בעצמך!”

“הטעות הקטנה במיקרוגיאוגרפיה גרמה לכך שהאדם הראשון ששמע את קול אומ, ונתן לאומ את התפיסה שלו על בני האדם, היה רועה ולא רועה עזים. יש להם דרכי ראייה שונות, וההיסטוריה כולה הייתה יכולה להיות אחרת. צאן טומנים, צריך לדחוף אותם, אבל עזים חכמות וצריך להוביל אותן.”

“כלומר, אני לא הייתי משלם יותר מכמה פאונד כדי לראות אותי, ואני זה אני.”

“לעולם אל תסמוך על מין שמחייך כל הזמן. הוא זומם משהו.”

“וימס דן פעם עם קארוט ברעיון האפיבי של ״דמוקרטיה״, והיה די מתעניין ברעיון שלכל אחד יש זכות הצבעה, עד שגילה שאמנם הוא, וימס, יקבל זכות הצבעה, אבל לפי הכללים אין שום דרך למנוע גם מנובי נובס לקבל אחת. וימס ראה מיד את הפגם שם.”

“רינסוינד נאנח והחל ללכת סביב בסיס המגדל לכיוון הספרייה. לכיוון המקום שבו הייתה הספרייה. היה קשת הדלת, רוב הקירות עדיין עומדים, אבל הרבה מהגג נפל והכל היה מכוסה באפר. רינסוינד עמד והביט זמן רב. ואז הוא שחרר את השטיח ורץ, מתנגש ומחליק בין ההריסות שחצאו חלקית את הפתח. האבנים עדיין חמות תחת הרגליים. מדי פעם ערמת ספרייה עדיין הייתה מעשנת. כל צופה היה רואה את רינסוינד קופץ אחורה וקדימה בין הערימות המנצנצות, מתמרד בחיפזון, זורק רהיטים שרופים, מושך קורות גג שנפלו בכוח שלא של אדם רגיל. הוא נעצר פעם או פעמיים לנשום, ואז חזר לשם, חותך את ידיו בפתיתי זכוכית חצי מותכת מהכיפה של הגג. הוא נראה בוכה. לבסוף האצבעות שלו נגעו במשהו חם ורך. הקוסם המהומה הרים קורת גג שרופה, חפר דרך ערימת אריחים נופלים והביט למטה. שם, חצי נמעך מהקורה ובצבע חום מהאש, היה ערימה של בננות רכות ובשלות יתר. הוא הרים אחת בעדינות, ישב וצפה בה זמן מה עד שהקצה נפל. ואז הוא אכל אותה.”

“בכל מקרה, הרבה שבטי לוחמים חושבים שכשהם מתים, הם הולכים לארץ שמיימית אי שם, אמר הקרפד. אתה יודע, מקום שבו הם יכולים לשתות ולהילחם ולסעוד לנצח? אז אולי זה שלהם. אבל זה מקום אמיתי! אז מה? זה מה שהם מאמינים. חוץ מזה, הם רק קטנים. אולי היקום קצת צפוף והם צריכים לשים גן עדן בכל מקום שיש בו מקום? אני קרפד, אז תעריך את זה שאני נאלץ לנחש הרבה כאן.”

“איך אתה יכול להגן על עצמך בכך שאתה נושא חרב אם אתה לא יודע איך להשתמש בה?׳לא אני, אדוני. אנשים אחרים. הם רואים את החרב ולא תוקפים אותי,׳ אמר מלאדיק בסבלנות.׳כן, אבל אם הם כן היו תוקפים, בחור, לא היית יודע להשתמש בה,׳ אמר הסמל.׳לא, אדוני. כנראה הייתי מסתפק פשוט בקריעת הראשים שלהם, אדוני. לזה אני מתכוון בהגנה, אדוני. שלהם, לא שלי. והייתי חוטף גיהינום מהליגה אם הייתי עושה את זה, אדוני.׳”

“יש כרגע ויכוח מרתק מאוד על טבעו של החטא, למשל. "ומה הם חושבים? נגדו, הם?" "זה לא פשוט כל כך. זה לא עניין של שחור ולבן. יש כל כך הרבה גוונים של אפור." "לא." "סליחה?" "אין אפורים, רק לבן שהתלכלך. אני מופתע שאתה לא יודע את זה. וחטא, בחור צעיר, הוא כשאתה מתייחס לאנשים כאל דברים. כולל את עצמך. זה מה שחטא הוא." "זה הרבה יותר מסובך מזה--" "לא, זה לא. כשאנשים אומרים שדברים הם הרבה יותר מסובכים מזה, הם מתכוונים שהם מתחילים לדאוג שלא יאהבו את האמת. אנשים כאל דברים, שם זה מתחיל." "אה, אני בטוח שיש פשעים חמורים יותר--" "אבל זה מתחיל מלחשוב על אנשים כאל דברים…”

“דברים שמנסים להיראות כמו דברים לעיתים קרובות אכן נראים יותר כמו דברים מאשר דברים”

“ללמוד איך לא לעשות דברים קשה כמו ללמוד איך לעשות אותם.”

“לאישה תמיד נשאר חצי בצל, בלי קשר לגודל הבצל, המנה או האישה”

“טיפאני מתלמדת כמכשפה בכך שהיא מבקרת אנשים במצוקה יחד עם המנטורית שלה. אחרי מפגש עם מקרה עצוב במיוחד, היא אומרת למנטורית שלה, "זה לא צריך להיות ככה." המנטורית שלה משיבה, "אין דרך שבה הדברים צריכים להיות. יש רק מה שקורה, ומה שאנחנו עושים.”

“האור חושב שהוא נע מהר יותר מכל דבר אחר, אבל הוא טועה. לא משנה כמה מהר האור נע, הוא מגלה שהחושך תמיד הגיע לשם לפניו, ומחכה לו.”

“אבל האם כל זה נכון? אמר ברותה.דידקטילוס משך בכתפיו. יכול להיות. יכול להיות. אנחנו כאן ועכשיו. כפי שאני רואה את זה, אחרי זה הכול נוטה להיות ניחוש."אתה מתכוון שאתה לא יודע שזה נכון?" אמר ברותה."אני חושב שאולי כן," אמר דידקטילוס. "יכול להיות שאני טועה. לא להיות בטוח זה מה שהופך אדם לפילוסוף.”

“להיות אחד מהקהל? זה היה מנוגד לכל מה שמכשף עמד בשבילו, ומכשף לא היה עומד על שום דבר אם היה יכול לשבת בשביל זה, אבל גם כשישבת, היית צריך לבלוט”

“היא חיכתה עם בילי סליק בעוד קארוט יצא לשליחות, וכדי שיהיה לה משהו לומר, היא אמרה, ״בילי סליק לא נשמע הרבה כמו שם של גובלין?״ בילי עשה פרצוף. ״צודקת לגמרי! סבתא קוראת לי מן הרוח שנשבה בחרטה. איזה מין שם זה, אני שואל אותך? מי ייקח אותך ברצינות עם שם כזה? אלה זמנים מודרניים, נכון?״ הוא הביט בה בהתרסה, והיא חשבה: וכך, אחד אחד, כולנו נעשים בני אדם – אנשי זאב בני אדם, גמדים בני אדם, טרולים בני אדם... כור ההיתוך נמס רק בכיוון אחד, וכך אנחנו מתקדמים.”

“רק בחלומותינו אנחנו חופשיים. בשאר הזמן אנחנו זקוקים לשכר.”