י.ר.ר. טולקין

“אין לו זכות? אולי כן. רבים שזוכים לחיות, ראויים למות. ואלה שמתים, ראויים לחיים. יכולת אתה להעניק להם את זה? אז אל תהיה מידי נלהב להעניש במוות. כי גם החכמים ביותר אינם רואים את כל הסופות.”

“מלך יקבע את דרכו באולם שלו, גם אם זו טפלה או חכמה.”

“אִמְרוּ לְסָם: יוֹםְךָ יָבוֹא. אַל תִּהְיֶה מְאֹד מְצוּעֶה, כִּי לֹא תִהְיֶה תָמִיד נִפְצָעָה בִּשְׁנַיִם. תִּהְיֶה אֶחָד וְשֶׁלֵם, לְשָׁנִים רַבֹּת. לְךָ כֹּה רַב מְאֹד לְהִתְעַנּוֹג, לְהִהְיֹת וְלַעֲשׂוֹת.”

“וְכֵן, מָצָא גולום אֹתָם שָׁעָה מִלְאִים מִכָּאן, כְּשֶׁשָׁב לָהֶם, מִתְמַחֵל וּמִתְנַפֵּל עַל הַדֶּרֶךְ מִמִּזְרָח הָאֹפֶל. יָשַׁב סָם מִתְמַכֵּן עַל הָאֶבֶן, רֹאשׁוֹ נִכְרַע צַלְעָה וְנִשְׁמָתוֹ כָּבֵד. בְּכִפּוֹ יָשַׁב רֹאשׁוֹ שֶׁל פְּרוֹדוֹ, מְבֻלָּע בַּשֵּׁנָה; עַל הַמִּזְרָחָה הָאֶבֶן שׁ”

“כל הזהב אינו מתלהט, לא כל הנודדים אבדו; הזקן החזק אינו מתייבש, שורשי העומק לא נגועים בקור. מהאפר תעורר אש, אור מן החשיכה יתעורר; תוחזר החרב השבורה, מלך ללא כתר ימלוך שוב.”

“כיצד ממשיכים, כאשר בלבבכם מתחילים להבין... שאין דרך לחזור? יש דברים שאין הזמן יכול לרפא. יש פצעים שטובעים מדי עמוק.”

“אין תפקיד לאדם, ואפילו לא קדושים (שלפחות לא רצו לקחת אותו על עצמם), יותר בלתי הולם מכל, מאשר לנהל אחרים. לא אחד במיליון מתאים לכך, ובעיקר לא אלה שמבקשים את ההזדמנות.”

“כל ביתו נרדם בשינה, וכל האשכולות כבו ונכבשו; אך הסילמרילים על הכתר בראשו של מורגות התאירו פתאום באור של להב לבן, והעומס של הכתר והאבנים הכריע את ראשו, כאילו העולם מוטל עליו, מטול עומס של דאגה, פחד ותאוה, עד שאפילו רצונו של מורגות לא יכול היה לעמוד בו. אז לות'יין, קופצת ומתעופפת עם בגד כנפיה, עלתה אל האוויר, וקולה נשמע יורד כמו גשם אל בורות עמוקים וצרים. היא זרקה את חולצתה לפני עיניו, והטילה עליו חלום כהה כהות החלל החיצוני, שם פעם הלך לבדו.”

“עמוקו היה ידעו, אך גאה יותר הפך עמו.”

“אין הסיפורים הגדולים מסתיימים לעולם," אמר פרדו. "אבל הדמויות בהם מגיעות ומסתיימות כשעתן מגיעה. חלקנו יסתיים מאוחר יותר – או מוקדם יותר.”

“על פני אלה שעמדו סביבו, נצבר על גופתו של סארומן ערפל אפור, ומתנשא איטית מאוד לגובה רב כמו עשן מאש, דמות עטופה בהירות נראתה מעל ההר. רגע אחד התלהבה, כיוון מערבה, אך ממערב הגיע רוח קרה, והיא נטתה לכיוון אחר, ובעוד נשימה אחת התפרקה לאלום.”

“היווה כמו גילוי אוצר יין מלא בקבוקים של יין נדיר ומרהיב, טעמים שלא נטעמתם מעולם, והוא שיכר אותי לחלוטין.”

“הייתי מדבר בקול רם אל עצמי. תכונה ישנה: הם בוחרים את האדם החכם ביותר הנוכח במקום כדי לדבר איתו”

“ספרות מתייבשת בשפה עולמית אחת, ושפה שורשה מתפוררת עוד לפני מותה. ואפשר להרים את העיניים מעל לשפת הניב של "שפת שייקספיר" מספיק כדי להבין את גודל האובדן האנושי שיכולה לגרום השלטון העולמי של שפה מדוברת אחת: אף שפה לא החזיקה מעולם אלא חלק קטן מהמגוון העצום של יופי הדיבור האנושי, ושפה כל אחת מייצגת תפיסה שונה של החיים...”

“אך הרבה יותר לעיתים קרובות [מהשאלה 'האם זה אמיתי?'] שאלו אותי ילדים: 'האם הוא היה טוב? האם הוא היה רע?' כלומר, הם היו מעוניינים הרבה יותר להבהיר מהו הצד הנכון ומהו הצד השגוי. כי זו שאלה ששווה באותה מידה חשיבות בהיסטוריה ובארץ-הדמיון.”

“פרידה מאחלים לבית ולאח, למרות שהרוח נושבת והגשם יורד, עלינו לצאת לפני שיעלה השחר, מעבר ליער ולהר הגבוה, לריבנדל שבה עוד שוכנים האלפים, בקרחות יער מתחת לפסגה הערפילית. דרך ביצות ושממה נדהור בחיפזון, ולאן נגיע? אין לדעת. עם אויבים מלפנים ומורא מאחור, השמיים יהיו לנו למצע, עד שתסתיים עבודתנו, המסע יושלם, השליחות תמה. עלינו לצאת! עלינו לצאת! נדהור עוד לפני שיעלה השחר!”

“אפשר לסמוך עלינו שנשאר עםך בכל קיצון – עד הסוף הקשה. ואפשר לסמוך עלינו שנשמר את סודך, יותר מכל מה שאתה משמר אותו בעצמך. אבל לא תוכל לסמוך עלינו שלא נניח אותך להתמודד עם קושי לבד, ולא נעזוב אותך ללא מילה. אנחנו חבריך, פרודו. כל זאת: כך זה. אנחנו יודעים הרבה מהדברים שאמר לך גנדאלף. אנחנו יודעים הרבה על הטבעת. אנחנו מפחדים מאוד – אך אנחנו באים איתך; או נרדף אחריך כמו כלבים.”

“דרך תמיד תמשיך דרך תמיד תמשיך ותמשיך, מעל סלעים מתחת לעץ, באגמים שבהם מעולם לא זרחה שמש, באפיקים שלא מגיעים לים; מעל שלגים שזרעו החורף, ואת פרחי יוני השמחים, מעל עשב מעל אבן, ומתחת להרים בחודש הירח. דרך תמיד תמשיך ותמשיך, מתחת עננים מתחת לכוכבים. אולם רגליים שהלכו בהטה בסוף יסתובבו אל הבית הרחוק, עיניים שראו אש וחרב, ואימה בחדרי האבן, בסוף יתבוננו בשדות ירוקים, בעצים ובהרים שהכירו כל כך, הדרך תמיד תמשיך ותמשיך, למטה מהדלת שבה החלה. עכשיו קדימה הרחוק הדרך הלכה, ואני חייב ללכת אחריה אם אוכל, לרדוף אחריה ברגליים מלאות תאוה, עד שתתחבר לדרך רחבה יותר, שם שבה רבים מדרכים ומשימות מתאחדות. הדרך תמיד תמשיך ותמשיך, למט”

“אהבת ארדה נטעה באתם בלבבכם על ידי אילווטאר, והוא אינו נוטע לשווא”

“אנשים מסוימים סבורים שרק כוח גדול יכול למנוע את הרע מהתפשטות, אך כך לא מצאתי. זהו העשייה היומית הקטנה של אנשים רגילים, שמגנה את החושך: מעשי חמלה ואהבה קטנים. למה בילבו בגינס? אולי כי אני מפחד, וזהו שמגן עליי בכוחו.”