מערות

“דרך תמיד תמיד תמשיך מעל סלעים מתחת לעץ, באגמים שמש מעולם לא זרחה בהם, באפיקים שמעולם לא הגיעו לים; מעל שלגים שזרעו החורף, ודרכם בין פרחים שמחי של יוני, מעל עשב מעל אבן, ומתחת להרי הירח. דרך תמיד תמיד תמשיך מתחת לעננים מתחת לכוכבים, אבל רגליים שטעו בדרכים תסתובבו בסוף אל בית רחוק. עיניים שראו אש וחרב, ורעבון באולמות האבן, בסוף יתבוננו בשדות ירוקים, בעצים ובהרים שמעולם לא ידעו.”

“דרך תמיד תמשיך דרך תמיד תמשיך ותמשיך, מעל סלעים מתחת לעץ, באגמים שבהם מעולם לא זרחה שמש, באפיקים שלא מגיעים לים; מעל שלגים שזרעו החורף, ואת פרחי יוני השמחים, מעל עשב מעל אבן, ומתחת להרים בחודש הירח. דרך תמיד תמשיך ותמשיך, מתחת עננים מתחת לכוכבים. אולם רגליים שהלכו בהטה בסוף יסתובבו אל הבית הרחוק, עיניים שראו אש וחרב, ואימה בחדרי האבן, בסוף יתבוננו בשדות ירוקים, בעצים ובהרים שהכירו כל כך, הדרך תמיד תמשיך ותמשיך, למטה מהדלת שבה החלה. עכשיו קדימה הרחוק הדרך הלכה, ואני חייב ללכת אחריה אם אוכל, לרדוף אחריה ברגליים מלאות תאוה, עד שתתחבר לדרך רחבה יותר, שם שבה רבים מדרכים ומשימות מתאחדות. הדרך תמיד תמשיך ותמשיך, למט”

“...ריבוי הפטריות הזוהרות או הגבישים הססגוניים במערות עמוקות, שבהן הגיבור הפזרן עד כדי כך שאין לו לפיד צריך לראות, הוא אחת ההתערבויות הבולטות ביותר של סיבתיות עלילתית ביקום הפיזי.”

“הבודדים האלה, בני החורין ברוחם, יודעים שהם חייבים כל הזמן להעמיד פנים שהם משהו אחר ממה שהם באמת. למרות שהם לא רוצים דבר מלבד אמת וכנות, הם לכודים ברשת של אי-הבנות. ולמרות רצונם העז, הם לא יכולים למנוע מערפל של דעות שגויות, פשרות, שתיקה מרצה ופרשנויות מוטעות לעטוף כל מה שהם עושים. לכן ענן של עצבות מצטבר על מצחם – אנשים כאלה שונאים את הצורך להעמיד פנים יותר מאשר את המוות, והמרירות המתמדת שלהם הופכת אותם למתוחים ומאיימים. מדי פעם הם מתנקמים על ההסתרה העצמית הכפויה הזו. הם יוצאים מהמערות שלהם עם הבעות פנים נוראיות; ברגעים האלה, המילים והמעשים שלהם הם כמו פיצוץ, וייתכן שהם אפילו יהרסו את עצמם.”

“אתה צריך לקבל את גדולתך, אתה צריך להתרומם אל מלוא קומתך, כי אם לא, תמשיך להתכופף שוב ושוב כדי להיכנס אל המערות של אלה שהיו רוצים שתאמין שנולדת למערות; בעוד שבפועל, אלה הן המערות שלהם והם נולדו להן. אתה חושב שאסור לך לעמוד זקוף במחשבתך, בלבך ובגופך — אבל מותר לך! וכשאתה תעשה זאת, תראה עד כמה המערות האלה והאנשים שבתוכן באמת קטנים. זה קשה, כי אתה רוצה שלכולם תהיה חשיבות, אבל באמת, לרובם פשוט אין. רק למעטים יש. רובם אפילו לא שווים את הכעס עליהם.”

“האדריכלות המודרנית מתמחה בעיקר בתכנון של מה שהם למעשה מערות אפלוליות למחצה.”

“מאבקים חדשים. -- אחרי שבודהה מת, עוד הראו את צלו במערה במשך מאות שנים -- צל אדיר, מחריד. אלוהים מת, אבל בהתחשב בדרך שבה בני האדם הם, ייתכן שעדיין יהיו מערות במשך אלפי שנים שבהן צלו מוצג. -- ואנחנו -- אנחנו עדיין חייבים להביס גם את צלו!”

“בגיל שמונה-עשרה עמדותינו הרים ממם נצפה, בגיל ארבעים וחמש הן מערות שבהן נסתר”

“סיפורים טובים דומים לבעלי חיים אצילים ופרדיים שמקננים במקומות מסתוריים, ואת צריך לעיתים רבות לישון בפתח מערות ויערות ולהתארך שם זמן רב עד שיתגלו בפניך.”

“כשחברתי החדשה עומדת לעזוב, היא מצווה עליי לצפות מהחלון הגדול אל הפארקינג. ראית? האופנוע הפורפורי שם—זה הגדול והמפנק? זה שלי. פעם רכבתי מאחורי בעלי, ולא נהגתי לבד בדרך. אחר כך, כשילדינו גדלו, הורדתי רגל. זה היה קשה, אבל בסוף הפכנו לשותפים. עכשיו הוא אומר שהוא אוהב כך יותר. אין לו צורך לדאוג שהאופנוע יתקלקל או שהוא יסבול התקף לב ויגרום לנו שניהם להסתבך. אפילו כתבתי 'גברת' על הלוחית שלי—and ראית את פני הנכדים שלי כשסבתא מגיעה על האופנוע הפורפורי שלה! לבדי מחדש, אני צופה בשוניות החול והסלעים המושחתים של הבדלנדס, הנמשכים למילים. הלכתי שם פעם, ואני יודעת שקרוב, החול החסר מגלה שכבות של ורוד בהיר, חום בהיר וכתום חם, והסלעים מתבררים כבעלי פתחים”

“אני פוקחת את עיניי. אני רוצה לדעת: מה יש בתהום של נשיקה? האם כוכבים נולדים במערות השחורות האלה, המאכלסות נשימות עצורות ומילים שלא נאמרו? האם נשמותינו זוחלות על הלחיים הרכות האלה כדי לברך זו את זו בשערי שנהב? מה קורה כשאנחנו מתנשקים? לאן אתה הולך? אל תגיד לי. כי איבדתי את רצוני לדעת. נשק אותי כדי שאשכח את עצמי. אני עוצמת את עיניי ונופלת אל התהום.”

“אושרו של הגבר הוא: אני רוצה. אושרה של האישה הוא: הוא רוצה. הנה, זה עתה נעשה העולם מושלם!—כך חושבת כל אישה כאשר היא מצייתת מתוך אהבה שלמה. ונשים חייבות לציית ולמצוא עומק למען המשטח שלהן. המשטח הוא נטייתה של האישה: קרום נייד וסוער מעל מים רדודים. נטייתו של הגבר, לעומת זאת, עמוקה; נהרו שואג במערות תת-קרקעיות: האישה חשה את כוחו אך אינה מבינה אותו.”