חורף

“בחורף אני מתכנן ומזמן. באביב אני זז.”

“כאשר ראית פעם אחת את זוהר האושר על פניו של אדם אהוב, אתה יודע שלאדם אין ייעוד אלא להעיר את האור הזה על הפנים הסובבות אותו. בעומק החורף, סוף סוף למדתי שבתוכי שכנה קיץ בלתי מנוצח.”

“איך טוב לחום הקיץ, ללא הקור של החורף שמעניק לו מתיקות”

“אם ניצן זעיר מעז להיפתח לעולם חדש המתעורר, אם להב דקיק של עשב מעז להציץ מעל אדמה חשוכה, אזי ודאי גם אני יכול לקום ולמתוח את עצמותיי העייפות מן החורף, ודאי גם אני יכול להפנות את פני אל שמש האביב. ודאי, גם אני יכול להיוולד מחדש.”

“החורף הגיע והעיר [שיקגו] הפכה למונוכרומטית — עצים שחורים על רקע שמיים אפורים מעל אדמה לבנה. הלילה ירד עכשיו באמצע אחר הצהריים, במיוחד כשהסופות השלג התגלגלו פנימה, סופות ערבה חסרות גבולות שהצמידו את השמיים אל הקרקע, אורות העיר משתקפים כנגד העננים”

“דרך תמיד תמיד תמשיך מעל סלעים מתחת לעץ, באגמים שמש מעולם לא זרחה בהם, באפיקים שמעולם לא הגיעו לים; מעל שלגים שזרעו החורף, ודרכם בין פרחים שמחי של יוני, מעל עשב מעל אבן, ומתחת להרי הירח. דרך תמיד תמיד תמשיך מתחת לעננים מתחת לכוכבים, אבל רגליים שטעו בדרכים תסתובבו בסוף אל בית רחוק. עיניים שראו אש וחרב, ורעבון באולמות האבן, בסוף יתבוננו בשדות ירוקים, בעצים ובהרים שמעולם לא ידעו.”

“שייאמר לעולם העתיד כי בעומק החורף, כאשר דבר מלבד תקווה וסגולה לא יכול היה לשרוד, העיר והמדינה, שנבהלו מפני סכנה משותפת אחת, יצאו לקראתה.”

“אני יושב לצד האש ומחשיב על כל אשר ראיתי על פרחים בשדות ועפרות בקיץ שהיה על עלים צהובים ועננים דקיקים באביבים שהיו עם ערפל בבוקר ושמש כסופה וירחף שעבר על ראשי אני יושב לצד האש ומחשיב על העולם שיקרה כשהחורף יגיע בלי אביב שאני לא אראה עוד כי עדיין יש כל כך הרבה דברים שלא ראיתי עוד בכל יער בכל אביב יש ירוק אחר אני יושב לצד האש ומחשיב על אנשים מימים עברו ועל אנשים שיראו עולם שלא אידע אבל כל הזמן אני יושב ומחשיב על זמנים שהיו קודם אני שומע על רגליים שמחזירות וקולות בדלת”

“בקיץ אנו יוצרים זיכרונות של הרפתקאות לוהטות, כדי שהזיכרונות האלה יוכלו לחמם את החורף הקפוא לעומק.”

“אפשר למשוך אנשים אל החורף שלך ולהקפיא אותם, או להביא את השמש שלך אל החורף שלהם ולחמם אותם! זה תלוי בך להביא גיהינום או גן עדן לחייהם של אנשים!”

“אמרתי לה: "אני אומר, עד החורף לא צריך לדאוג לכך, בכל מקרה" — אמרה. "אני רק שאלתי אם אתה חושב שאתה בריא לחלוטין." לא ידעתי מה לספר לה. לא חשבתי שבריא לחלוטין. חשבתי כמו שאמר קול — כמעט בריא. ניצול מלחמה עם זרוע פנטום. עדיין חשבתי את הזאב שהיה לי: חיה בתאי הגוף שלי, שוכבת לא בנוח, מחכה שיגרמו לי להיצא — מזג אויר או פריצת אדרנלין או חיסון. לא ידעתי אם זה אמיתי או רק הצעה. לא ידעתי אם יום אחד אהיה בטוח בגופי, אהיה נותן את הגוף האנושי שלי כמובן מאליו. "אתה נראה בריא לחלוטין," אמרה גרייס. רק פניה נראו בקצה מסך השירותים, צופים בי. היא ציחקה, ואני צעקתי. גרייס הגיעה קרוב מספיק כדי לכבות את המים. "אני מפחד," אמרה, פתחה את מסך השירותים לחלוט”

“ההופעה הבלתי־קבועה של אושר ומצוקה, והיעלמותם בבוא העת, דומות להופעה ולהיעלמות של עונות החורף והקיץ. הן נובעות מתפיסת החושים, ועל האדם ללמוד לשאת אותן מבלי להיטרד.”

“התחלתי לראות בנובמבר את אוקטובר של הגבר המבוגר והקשוח יותר. אני מעריך את החשכה המוקדמת ואת הטמפרטורות הקרירות יותר. זה מציב את דעתי במקום אחר מאשר אוקטובר. זהו חודש לחגיגה שקטה יותר, מאופקת מעט יותר, של מותה של הקיץ בעוד החורף מהדק את אחיזתו.”

“יש אנשים שיש להם את היכולת לראות את החורף כעונת האביב! מוחות חיוביים כאלה יכולים להגיע למקומות הרחוקים ביותר!”

“בחדות שוטף הרוח המאיימת על פני הצפצפות המתכופפות, שנשארו ערומות זה עתה, והסרטים האפלים של הארובות פונים מטה; מצליפים בהם משבי אוויר. כרזות קרועות מתנפנפות; בקור נשמעים הד המה של החשמליות וטרטר הפרסות, והפקידים הממהרים אל התחנה מביטים, רועדים, מעל הגגות המזרחיים, חושבים, כל אחד, הנה בא החורף! אלוהים, הלוואי שאשמור על משרתי השנה! ובקדרות, כשהקור חודר מבעדם אל קרביהם כחנית קפואה, הם חושבים על שכר דירה, ארנונה, כרטיסי עונה, ביטוח, פחם, משכורתה של המשרתת, מגפיים, חשבונות בית הספר והתשלום הבא על שתי המיטות התאומות מ-Drage's. כי אם בימי קיץ של חוסר זהירות בחורשות אשרתורת זנינו, כעת, בתשובה, כשהרוחות נושבות קרות, כורעים אנו לפני אדוננו הראוי; אדון הכול, אל-הכסף, השולט בנו בדם וביד ובמוח, הנותן את הגג שעוצר את הרוח, ובהעניקו, לוקח שוב; המציץ בקנאה ובדריכות אל מחשבותינו, חלומותינו, דרכינו הסודיות, הבוחר את מילותינו וגוזר את בגדינו, ומשרטט את דפוס ימינו; המקרר את כעסנו, מרסן את תקוותנו. וקונה את חיינו ומשלם בצעצועים, התובע כמס מִנחה אמונה שבורה, עלבונות מתקבלים, שמחות מושתקות; הכובל בשלשלאות את שנינותו של המשורר, את כוחו של הפועל, את גאוותו של החייל, ומניח את המגן החלקלק, המרחיק, בין האוהב ובין כלתו.”

“ביום שישי שלפני חופשת החורף, אמא שלי ארזה לי תיק ללילה וכמה כלי נשק קטלניים ולקחה אותי לפנימייה חדשה.”

“לשמור על לב חם בחורף זו הניצחון האמיתי.”

“בואו ניפרד מן החורף כדי לקבל את יופיו של האביב”

“תן לזרעי התקווה לנבוט בלב החורף המת.”

“הקיץ הוא הזמן שבו חם מדי לעשות את העבודה שבחורף שעבר היה קר מדי לעשותה”