שלג

“לאסקימואי יש חמישים שמות לשלג כי הוא חשוב להם; צריך שיהיו רבים כמוהם לאהבה”

“ישנם כריות אשליה כמספר פתיתי השלג בסופת שלגים. אנו מתעוררים מחלום אחד אל חלום אחר.”

“דרך תמיד תמיד תמשיך מעל סלעים מתחת לעץ, באגמים שמש מעולם לא זרחה בהם, באפיקים שמעולם לא הגיעו לים; מעל שלגים שזרעו החורף, ודרכם בין פרחים שמחי של יוני, מעל עשב מעל אבן, ומתחת להרי הירח. דרך תמיד תמיד תמשיך מתחת לעננים מתחת לכוכבים, אבל רגליים שטעו בדרכים תסתובבו בסוף אל בית רחוק. עיניים שראו אש וחרב, ורעבון באולמות האבן, בסוף יתבוננו בשדות ירוקים, בעצים ובהרים שמעולם לא ידעו.”

“אם מסתכלים על סרטים הודיים, בכל פעם שרצו לוקיישן אקזוטי, היו מכניסים קטע ריקוד בקשמיר. קשמיר הייתה ארץ האגדות של הודו. הודים נסעו לשם כי במדינה חמה הולכים למקום קר. אנשים היו נשבים למראה השלג.”

“פתיתי שלג הסתחררו ורקדו על פני המרפסת. האוברלוק השקיף עליה כפי שהשקיף זה כמעט שלושה רבעים של מאה, חלונותיו המוחשכים כעת מזוקנים בשלג, אדיש לעובדה שהוא נותק כעת מן העולם… בתוך קליפתו השלושה מהם עסקו בשגרת הערב המוקדמת שלהם, כמו חיידקים הלכודים במעיו של מפלצת.”

“ההבנה של מה שיקרה אחר כך השתררה בהדרגה על הארי בדקות הארוכות, כמו שלג הנופל ברכות. "אני חייב לחזור, נכון?" "זה תלוי בך." "יש לי בחירה?" "אה, כן." דמבלדור חייך אליו. "אנחנו בתחנת קינגס קרוס, אתה אומר? אני חושב שאם תחליט לא לחזור, תוכל… נאמר… לעלות על רכבת." "ולאן היא תיקח אותי?" "הלאה," אמר דמבלדור בפשטות.”

“מזג האוויר הוא משבשת התוכניות והעסקנות האנושיות של הטבע. מכל הדברים על פני האדמה, שיבושו של הטבע הוא מה שאנו יודעים שאפשר לסמוך עליו, שכן הוא למעשה אינו נתון לשליטת בני אדם.”

“אמרת "אלוהים אכזר" כמו שאדם שחי את כל חייו בטהיטי עשוי לומר "שלג קר". ידעת, אבל לא הבנת. הוא התקרב אל דייוויד והניח את כפות ידיו על לחייו הקרות של הנער. האם אתה יודע עד כמה אכזר יכול להיות האל שלך, דייוויד. עד כמה אכזרי להפליא?”

“היי, זה קול. אני עומד בשדה סויה מחוץ לגאצ'ט, טנסי, וזה סיפור ארוך, וחם. קיי. אני עומד כאן ומזיע כאילו יש לי היפרהידרוזיס, המחלה הזאת שבה מזיעים הרבה. לעזאזל. זה לא מעניין. אבל בכל זאת, חם, ולכן אני חושב על קור כדי להישאר קריר. ונזכרתי איך הלכנו בשלג כשחזרנו מהסרט המגוחך. אתה זוכר את זה, קיי? היינו על גידינגס, והשלג עשה הכול כל כך שקט, שלא יכולתי לשמוע דבר בעולם מלבד אותך. והיה אז כל כך קר, וכל כך שקט, ואני אהבתי אותך כל כך. עכשיו חם, ושוב שקט מת לגמרי, ואני עדיין אוהב אותך.”

“לאט, בשקט, כמו פתיתי שלג—כמו הפתיתים הקטנים שבאים כשהולך לרדת שלג כל הלילה—פתיתים קטנים ממני, הרשמים שלי, הבחירות שלי, שוקעים על דמותה. הצורה האמיתית תהיה מוסתרת לגמרי בסוף.”

“כשם שניתן להצית אש בשלג, כך ניתן לכבות את אש האהבה במילים.”

“אני הולך לחדר הכושר שלושה ימים בשבוע. חייבים, אחרת — אני לא רוצה להיות הבחור שמת בזמן שהוא מפנה שלג.”

“נאום הלך לאורך הדרך, אך עכשיו חזר בשמחה עם כדור שלג. הוא עמד מאחורי רון עד שהוא דחף את עצמו מהמדף כדי להעריץ את הפשע. "זוהר", נשמעה קולו של נאום בהערצה, והחליק אותו.”

“אז, עכשיו אני אדבר כל לילה. לעצמי. אל הירח. אני אהלך, כמו שהלכתי ערב זה, קנאי לבדי, באור הכחול-כסף של הירח הקר, שמזהיר על הרכבות של השלג החדש, עם אלפי הזיקים. אני מדברת לעצמי ומסתכלת על העצים האפלים, נדיבים בנייטרליות. כך קל יותר מהמפגשים עם אנשים, מהצורך להיראות שמחה, בלתי נוגעת, חכמה. עם המסכות מורדות, אני הולכת, מדברת אל הירח, אל הכוח הנייטרלי הבלתי אישי שאי אפשר לשמוע אותו, אלא רק לקבל את היותי. ואינו מכה אותי.”

“לא גשם, לא שלג, ולא גוש של נייט לא יעצרו את השליחים האלה משירותם.”

“הזאב מתגלגל קדימה ואחורה, העולם מכוסה בשלג עבה, הדוכיפת עפה מהעץ הבירכני, אבל לא נראה שם אפילו אילן, לא אפילו איר, לא אפילו אירה – אירה, איך אהבתי אותה, איך אחלמה עליה, אם היתה לי אפשר לפתתה בחיקי, לפתת את שני בשמחה, מה עוד נשאר לפני מתחת השמים? היפת הזאת אשר אחל”

“החינוך צריך להסתמך על השמדת חופש הרצון, כך שילדי החינוך הלקוי יוכלו לאורך כל חייהם שלא לחשוב או לפעול אחרת מאשר כפי שרצו מוריםיהם. . . . השפעות הבית משפילות; ולשם יצירת תנאים הנכונים, שירים למוזיקה שמגיעים לשמיעה חוזרת ונשנית הם כלי יעיל ביותר. . . . זה עניין של מדען עתידי להחדיר את האמונות הללו בדיוק ולגלות בדיוק כמה זה עולה לכל ילד כדי להכניס לילדים את הרעיון שהשלג שחור. כשהטכניקה תושלם, כל ממשלה שתנהל את החינוך במשך יותר מגילדה אחת תוכל לשלוט בנאמניה באופן בטוח ללא צורך בצבא או במשטרה.”

“שינוי עונתי בלוס אנג'לס הוא לעיתים קרובות דבר עדין מאוד. זה לא כאילו סוף סוף אנחנו מפסיקים להיאלץ לגרוף את השלג מהשבילים שלנו ויכולים להחזיר את מעילי הפארקה שלנו לארון.”

“זה יין ויאנג. האור הוא יד שמאל של החושך... איך זה נזכר? אור וחושך. פחד ואומץ. קור וחום. נקבה זכר. זה אתה, תרם. שניהם ואחד. צל על שלג.”

“דרך תמיד תמשיך דרך תמיד תמשיך ותמשיך, מעל סלעים מתחת לעץ, באגמים שבהם מעולם לא זרחה שמש, באפיקים שלא מגיעים לים; מעל שלגים שזרעו החורף, ואת פרחי יוני השמחים, מעל עשב מעל אבן, ומתחת להרים בחודש הירח. דרך תמיד תמשיך ותמשיך, מתחת עננים מתחת לכוכבים. אולם רגליים שהלכו בהטה בסוף יסתובבו אל הבית הרחוק, עיניים שראו אש וחרב, ואימה בחדרי האבן, בסוף יתבוננו בשדות ירוקים, בעצים ובהרים שהכירו כל כך, הדרך תמיד תמשיך ותמשיך, למטה מהדלת שבה החלה. עכשיו קדימה הרחוק הדרך הלכה, ואני חייב ללכת אחריה אם אוכל, לרדוף אחריה ברגליים מלאות תאוה, עד שתתחבר לדרך רחבה יותר, שם שבה רבים מדרכים ומשימות מתאחדות. הדרך תמיד תמשיך ותמשיך, למט”