השמיים

“לפעמים פשוט לא יודעים בדיוק מה עומד לקרות. וזה מפני שלפעמים פשוט אין לנו שליטה על הנסיבות בחיינו. הדבר המדהים הוא שבזמנים האלה אנחנו צונחים חופשי דרך השמיים! כל מה שיש לנו הוא הנשימה בריאותינו כאן ועכשיו, וזה פשוט מסחרר! וזה דורש ענווה כדי לקבל שאולי לא יהיה לנו כרגע הכול בידיים שלנו — אבל שמה שיש לנו כן טוב, כן שווה לשמור עליו. גם אם משהו עדיין אינו הכול, הוא יכול להיות שווה הכול, ממש עכשיו! כל מה שצריך הוא לפרוש את הידיים באוויר ולהתחיל לדאות!”

“התעלומה הגדולה ביותר שהיקום מציע אינה החיים אלא הגודל.”

“זה כאילו אני נכנסת לרכבת הרים, ויושבת שם בזמן שהיא עולה ויורדת והופכת על פיה ולפעמים אני נזרקת החוצה ואני נחבטת בראש, אבל אני זוחלת חזרה פנימה שוב, וברגע שאני שוב בפנים, היא פשוט ממשיכה לנסוע ולנסוע שוב... כל זה, כדי שאוכל לגלות דברים ואז אני כותבת על הדברים שאני מגלה כדי שאתם תוכלו לגלות אותם ממני. כל החבלות, כל הפצעים, כל המכות בראש, כל הצלקות, רק כדי שאוכל לקחת את זה ואני יכולה לכתוב את כל הדברים האלה, ולפעמים אני אומרת "אלוהים, אני לא רוצה להיות יותר ברכבת ההרים הזאת." אבל כשאני חושבת על זה, אם אני לא ממש כאן, אז איפה לעזאזל אהיה? על המדרכה? לא נולדתי לעמוד על המדרכה, נולדתי לעוף משוגעת בשמיים!”

“כשאתה מביט בעיני נפשך התאומה, אתה רואה את העולם; אל תוך לבה של נפשך התאומה, אתה רואה את השמיים, ואל תוך נשמתה של נפשך התאומה, אתה רואה את היקום.”

“האושר מצא אותי לבד יום אחד ואחז בידי. הוא הראה לי כיצד השמש מפזרת את חמימותה על פני הארץ. העצב מצא אותי שבעת רצון ומחייכת אל השמש. הוא דיבר על בצורות ועל עיוורון ועל מה שעשו קרניה הבוערות. האושר מצא אותי שוב לבד והצביע אל השמים. הוא הראה לי כיצד הסערות יוצרות קשתות בענן גבוה למעלה. העצב מצא אותי מסוקרנת ולקח אותי אל קצה הקשת. הוא הראה לי כיצד היא נעלמת כדי שלא תשוב עוד לעולם. האושר מצא אותי לבד ולימד אותי כיצד לשיר שיר. הוא שר תריסר מנגינות בעוד אני מצייצת לצדו. העצב מצא אותי שרה בקול וכיסה את אוזניו. הוא אמר שהרעש מחריש אוזניים, ואיחל שלא יוכל לשמוע. האושר מצא אותי לבד ונתן לי שבעה מטבעות זהב. הוא הראה לי דברים מפוארים רבים שסוחרים נהגו למכור. העצב מצא אותי מתפעלת מן הדברים היפים שקניתי. הוא הצביע על ארנקי הריק ועל הכסף שלא היה לי. האושר מצא אותי לבד ועזר לי לדבר עם מישהו חדש. הוא קרא לילד חברי ואמר שגם אני חברתו. העצב מצא אותי יחד עם חברי הטוב והקשוב. הוא לחש על בגידה ועל כך שלב שבור אינו מתרפא. האושר מצא אותי לבד והחזיק אותי חזק בחיבוקו. הוא לחש מילים טובות באוזני ונישק אותי על פניי. העצב מצא אותי עם האושר, אך לפני שהספיק לומר דבר, אמרתי לו שיהיה לו יותר מזל אם ידבר אל הקיר.”

“הרעם צעק והגשם פגע, והעלים ניגנו עם הרוח והברק זרח, והטיגריס גרגרה בסוף. היא נראתה כאן ונראתה שם, לא ראתה כל כך גשם בכל מקום, תאוה פתאומית עלתה בלבה, תאווה מטורפת שצריכה להתחיל, היא הרגישה אהבה עמוקה בגשם, מבטה מחדש את גוריםיה. שנתיים לפני כן היא נפצעה, בידי אנשים נמוכי רוח שרצו להרגיע אותה, הם היו מפחדים מכוחה, רצו לתפוס אותה ולעבד אותה במגדלם. הם השתינו פחיות והמתינו בין העצים, היער היה מלא ציפורים ודבורים, הטיגריס יצאה לצוד בשר, גוריה המתינו במערה לחלקם. היו דברים חסרים באוויר, ריח הג'סמין לא היה שם, הטיגריס נראתה לעלה העצים וראתה את פני האנשים צבועים בשמן. היא התגברה עליהם מבטה, וראתה פחד, חרדה ופנים מלאות שקר! היא צעקה בכל עוז”

“היעדרה דומה לשמיים, הפרושים מעל הכול. אבל לא, זה לא מדויק לגמרי. יש מקום אחד שבו היעדרה מגיע אליי באופן מקומי, וזה מקום שאיני יכול להימנע ממנו. כוונתי לגופי שלי. הייתה לו חשיבות שונה כל כך בעודו גופו של אהובה של ה'. עכשיו הוא כמו בית ריק.”

“ואם אני לבד במיטה, אלך אל החלון, ארים את מבטי אל השמיים, ואהיה בטוח שהבדידות היא שקר, כי היקום שם כדי לשמור לי חברה.”

“החורף הגיע והעיר [שיקגו] הפכה למונוכרומטית — עצים שחורים על רקע שמיים אפורים מעל אדמה לבנה. הלילה ירד עכשיו באמצע אחר הצהריים, במיוחד כשהסופות השלג התגלגלו פנימה, סופות ערבה חסרות גבולות שהצמידו את השמיים אל הקרקע, אורות העיר משתקפים כנגד העננים”

“תודה לאל שבני אדם אינם יכולים לעוף, ולהמיט חורבן על השמים כמו גם על הארץ.”

“העש מעדיף את הירח ומתעב את השמש, בעוד שהפרפר אוהב את השמש ומתחבא מן הירח. כל יצור חי מגיב לאור. אך בהתאם לכמות האור שיש בתוכך, נקבע איזו מנורה בשמיים תגרום ללבך להתעלף.”

“הציפור הכחולה נושאת את השמיים על גבה”

“אל תגידו, "השמיים הם הגבול שלי", אמרו, "אני מתקדם עד אינסוף.”

“העננים בשמיים דומים מאוד למחשבות שבמוחנו! שניהם משתנים ללא הרף מרגע לרגע!”

“גברים הם אפריל כשהם מחזרים, דצמבר כשהם נישאים. עלמות הן מאי כשהן עלמות, אך השמים משתנים כשהן נשים.”

“ציפורים נבראו כדי לתעד הכול. הן לא עוצבו רק כדי להיות תכשיטים יפים בשמיים, אלא כדי לשמש כעיני השמיים.”

“גולה וקאלי שוכבים על צידיהם, פיות הצפע הקטנים שלהם חושפים את הוורוד של חכיהם, גופיהם הומים מחלומות תאוותניים ומגונים. השמים משחררים את משאם של שמש וצבע. בעיניים עצומות, קתרין נוטלת את הנפילה הארוכה הנושאת אותה עמוק לתוך עצמה, למטה, שם איזו חיה מתעוררת בעדינות, נושמת כמו אל.”

“הכתבה אמרה שהם גבוהים שני רגליים, ירוקים, וצורתו דומה לידיים של חובש צנצנות. הקפיצות שלהם היו על הקרקע, והמחטים שלהם, שהן מאוד גמישות, היו בדרך כלל מופנות לשמיים. בראש כל מחט הייתה יד קטנה עם עין ירוקה בידיה. היצורים היו ידידותיים, ויכלו לראות בארבע ממדים. הם חויבו את בני האדם על כך שהם יכולים לראות רק בשלושה. להם היו דברים רבים יפים ללמד את בני האדם, במיוחד על הזמן. בילי הבטיח לספר על חלק מהדברים היפים האלה בכתבתו הבאה. בילי עבד על הכתב השני שלו כשהכתב הראשון פורסם. הכתב השני החל כך: הדבר החשוב ביותר שאני למד בטרלפמאדור הוא שמתי אדם הוא רק נראה מת. הוא עדיין חי מאוד בעבר, ולכן זה מאוד טיפש שבני אדם בוכים באבלתו. כל רגע, עבר, הווה ועתיד, קיימים תמיד, יקיים תמיד. הטרלפמאדוריאנים יכולים”

“היעדרה דומה לשמיים, הפרושים מעל הכול.”

“אל תסמוך על כל מי שמחייך אליך; יש מי שמעריץ את הישגיך, אך יש מי שמבין אותם לא נכון, ורבים נוספים מקנאים בהם. קנאה היא כמו השמיים: בכל מקום על כולם.”