“כל ביתו נרדם בשינה, וכל האשכולות כבו ונכבשו; אך הסילמרילים על הכתר בראשו של מורגות התאירו פתאום באור של להב לבן, והעומס של הכתר והאבנים הכריע את ראשו, כאילו העולם מוטל עליו, מטול עומס של דאגה, פחד ותאוה, עד שאפילו רצונו של מורגות לא יכול היה לעמוד בו. אז לות'יין, קופצת ומתעופפת עם בגד כנפיה, עלתה אל האוויר, וקולה נשמע יורד כמו גשם אל בורות עמוקים וצרים. היא זרקה את חולצתה לפני עיניו, והטילה עליו חלום כהה כהות החלל החיצוני, שם פעם הלך לבדו.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←