הרמן הסה

“אף שיהיה דבר יפה וישאר יפה לעד, אהיה שמח, אך עדיין אצפה בו בעין קרה יותר. ואמרתי לעצמי: אתה יכול לצפות בו בכל עת, אין זה חייב להיות היום.”

“כי אם אני יודע מה אהבה, זה בזכותך.”

“אמת, אין דבר בעולם שדאג לי בו יותר מזה – אני, זה החידה, העובדה שאני חי, שאני מפורד ומבודד מכולם, שאני סידרת'ה! ואין דבר בעולם שאני יודע עליו פחות ממני, על סידרת'ה!”

“אין דבר יותר מרגש מאשר להילחם למען משהו יפה ואידיאלי ולדעת בו זמנית שאיננו יוכל להגיע אליו. האם האידיאלים יוכלו להיות משהו שניתן להגיע אליו? האם נזכה לחיות עד שיגיע יום המוות? לא, נזכה לחיות כדי להראות לו פנים ולהעריץ אותו, ובעיקר בגלל המוות תזרח לעיתים חיינו באור כה נורא בתוך רגע יפה.”

“אני לא יכול לדון בחייו של אדם אחר. אני חייב לדון, אני חייב לבחור, אני חייב לסרב — אך רק עבור עצמי. רק עבור עצמי.”

“ללמוד היסטוריה משמעו להיכנע לחרבה ולהמשיך באמונה בסדר ובמשמעות.”

“חכמה אינה ניתנת להעברה. חכמה שמנסה חכם להעביר, נשמעת לעיתים כטפלה לאדם אחר... ידע ניתן להעביר, אך לא חכמה. אפשר למצוא אותה, לחיות בה, לעשות נפלאות בה, אך לא להעביר וללמד אותה.”

“אינם משתעבדים לאיש, תלויים רק באקלים ובעונות, ללא מטרה לפניהם ולא גג מעל ראשם, חסרי כל רכוש, פתוחים לכל רוח השגעון של הגורל, היעדנים הנודדים חיים חיים ילדותיים, גיבורים, עניים, חסרי כל. הם בני אדם, שנדחו מגן עדן; אחיהם של החיות, של האיננוצנציה. מידיו של השמים הם מקבלים את אשר ניתן להם רגע רגע: שמש, גשם, ערפל, שלג, חום, קור, נוחות וצרה; לא קיימים להם זמן ולא היסטוריה, ולא אמביציה, ולא זה האידול הבizarro הזה שנקרא התקדמות ופרוגרס, בו מאמינים הביתנים כל כך מאמין. עובר עשיר יכול להיות רך או גס, מוכשר או גס רוח, אומץ או יראת כבוד—הוא תמיד ילד בליבו, חי ביום הראשון של הבריאה, לפני תחילת ההיסטוריה של העולם, חייו תמיד מנווטים על ידי מספר אינסטינקטים וצרכים פשוטים. הוא יכול להיות ח”

“אני מרגיש את החיים רועדים בתוכי, בשפתי, בקערות רגלי, באשלייתי או באבלי, אני רוצה שנשמתי תהיה דבר נודד, מסוגלת לחזור אל מאה צורות, אני רוצה לחלום את עצמי לכהנים ולנודדים, לאמהות שופכות ולרוצחים, לילדים ולבעלי חיים, ויותר מכל, לעופות ולעצים; זהו הכרחי, אני רוצה זאת, אני צריך זאת כדי להמשיך לחיות, ואם יום אחד אבדו ממני האפשרויות הללו ואני איפסד באותו שנקרא 'מציאות', אז אני אפחד למות.”

“הוא שב בדרכו לכדי מעגל מלא, או אפילו לקו אליפטי או לספירלה, ולא הלך כמעולם בדרך ישרה וחדה, כי ישרות זו שייכת רק לגאומטריה ולא לטבע ולא לחיים.”

“איש צריך למצוא את המקור בתוכו, בתוכו עצמו, ולהחזיק בו. כל דבר אחר הוא חיפוש – צלע שוליים, טעות.”

“אהבת אלוהים אינה תמיד זהה לאהבת הטוב”

“ולא היה הדבר, אם־לא היה אפש כי־ילד ואפש אדם לחיות כחיי גולמונד, אם־לא היה עצומי וכבוד בסוף הדבר להתנדף בנחל האמת הקשה, להתנדף בחשך ובסד, לחטא ולהתקבל את־פריי החטאה המרים, מפני ל”

“הסתכל באש, בעננים, וברגע שהקולות הפנימיים מתחילים לדבר... התנחל להם. אל תדגוש תחילה אם זה מותר, או אם יסכימו לך המורים או האב או אלוהים כלשהו. כך תהרס את עצמך.”

“המותק היה צודק. עם הזדקנות, אדם הופך לשבע רצון יותר מאשר בצעירותו, ואינני אפוא אפיל עליה, כי בכל חלומי שומע אני את צעירותו כמשורר נהדר, שעתה נשמעה יותר מלאה תהילה ממה שהייתה במציאות, ואף מתוקה יותר.”

“בין גבעות העצים הכבדים של האשחרים הפזורים, נראתה הכחולה העמוקה של השמים, מלאת כוכבים, כל אחד מהם קדוש וזוהר, שפזרו אורם ללא דאגה אל הרחוק. כך היה טבע הכוכבים. והעצים נשאו את פרחיהם, ענפיהם, וצלקותיהם לכל עבר, והם קיבלו את החיים החזק, בין אם היה זה עונג או סבל. זבובים שחיו רק יום אחד, התרוצצו אל מותם. כל חיים היו להם זוהר ויפהפות. רגע אחד הבנתי הכל, הבנתי אותו והערצתי אותו, והערצתי גם את חיי ואת סבלותי.”

“להתאפשר לזרוק את עצמך לטובת רגע, להעמיד על המוקד שנים בשל חיוך אישה – זהו שמחה.”

“עבודות אמנות קטלניות אלה מילאו את האטליזים, את הכנסיות ואת הפליאצים, ואף הוא עזר בהכנת חלק מהן. הן היו מכאיבות עמוקות, כי גועו את התאוה לגבוה, אך לא מלאו אותה. להן חסר הדבר החיוני ביותר—הסתירה. זאת מה שיש בדמיון ובעבודות אמנות אמיתיות גדולות—הסתירה... הסתירה זו אני אוהב ואני רודף אחריה.”

“אט אט, בין לעושרו הגובר, אימץ סידהרתה לעצמו משהו מהדרכים הילדותיות של העם, משהו מילדותיותם וממאורעם. ובעוד זאת, קנא בהם, קנא בהם עוד יותר ככל שהפך דומה אליהם. קנא בהם בעבור הדבר היחיד שהיה חסר ממנו ואשר היה להם, בעבור החשיבות שהם יכלו לתת לחייהם, בכמות האהבה שהם חוו בשמחותיהם וברעותם, בשמחה המרעישה אך המתוקה של להיות תמיד מאוהבים. כל אלה היו תמיד מאוהבים בעצמם, בנשים, בילדיהם, בכבוד או בכסף, בתוכניות או בתקוות.”

“כל אדם הוא יותר ממה שהוא בלבד; הוא גם מייצג את הנקודה הייחודית, המיוחדת, החשובה תמיד והמפורסמת שבה תופעות העולם מתחברות, בדיוק כך פעם אחת בלבד, ולא עוד.”