עבריות

“הכול נעלם. בסופו של דבר, הכול נעלם.”

“אף שיהיה דבר יפה וישאר יפה לעד, אהיה שמח, אך עדיין אצפה בו בעין קרה יותר. ואמרתי לעצמי: אתה יכול לצפות בו בכל עת, אין זה חייב להיות היום.”

“מימד הזמן והמרחב, כפי שהוא בא לידי ביטוי במה שקורה כאן ועכשיו, הוא כל מה שנדע אי פעם. בניגוד לרצף הזמן האינסופי והמרחב האינסופי, כל מה שאנחנו מכירים יחווה הפרעה, התפרקות, ריקבון, פירוק ומוות. הבלתי-נמנעות של הסוף שלנו מייצגת את הקומדיה הטרגית של החיים. רוב הסבל המיותר שלנו נובע מהתנגדות לארעיות במקום מקבלה של הגורל. רק דרך קבלת האירועים והמצבים שקורים בחיי אדם, כולל הסבל, ושחרור היאחזויות, אדם יוכל אי פעם לחוות הארה.”

“כאשר אתה באמת מחבק את ארעיותך האנושית, אתה מתחבר לכוח שיש לך, ולהשפעה שיש לך, על הזמן שיש לך.”

“כל אחד מאיתנו הוא גל ארעי של אנרגיה המקופל בתוך הסדר הקוסמי האינסופי. ההכרה בארעיות היסודית של עצמנו משחררת אותנו מכבלי החיים הארציים, התקועים כמו מחט המתנדנדת בין המשיכה המגנטית של תשוקה אינסופית ובין אימת המוות. ברגע שאנו משיגים חירות מכל כמיהה ומכל תשוקה, וברגע שאנו משתחררים מכל פחד אדיר, אנו משחררים את עצמנו מן החיים במצוקה מתמדת. ברגע שאנו נפטרים מכל דחף להתקיים, אנו מגלים את מקומנו האמיתי בסדר האוניברסלי. הרכב סיב החיים שלנו הוא בדיוק הנכון כאשר אנו מקבלים את הרעיון של חיים ומוות באותה שלוות נפש סטואית.”

“הילד יעזוב את הקן. העבודה הטובה ביותר תתקלקל. המשחק הטוב ביותר יתעייף. העבודה הטובה ביותר תתעייף. האמנות הטובה ביותר תאבד משמעות. הבריאה הגדולה ביותר תתפורק. מאחורי כל זה, שוכנת אני האמיתית.”

“השחרור הגדול ביותר בעולם הוא תחושת עצמי נפרדת מהתמונות, כך שנוכל להקריב את הנוחות של היום לטובת ההזדמנויות של מחר.”

“אינם רק גודלם של האורנים האדומים אלא גם זרותם שממהמה אותם, ואיך לא? אלה הם האחרונים הנותרים משבט שנפוץ על ארבעה יבשות החל מתקופת היורה העליונה, כבר בתקופות גאולוגיות רחוקות. מאובנים של קדמוניות אלה נמצאו מתקופת הקרטיקון, ובתקופות האאוקן והמיוקן התפשטו הן באנגליה, באירופה ובאמריקה. ואז ירדו הגשמים הקפואים והכחדו את הגמדים עד שאין להם תקווה. ורק אלה הנותרים – זיכרון מרהיב ממה שהיה העולם פעם, לפני זמן רב. האם אפשר שלא אוהבים להזכיר לעצמנו שאנחנו צעירים וטיפשים במידה רבה בעולם שהיה עתיק כבר כשנכנסנו אליו? ואולי יש התנגדות חזקה לאמת שהעולם החי ימשיך את דרכו האצילית גם לאחר שאנחנו לא נהיה עוד חלק ממנה?”

“עצים, הו עצים, למה אינכם יכולים להיאחז בעלים שלכם?”

“ואז פתאום אתה מבין: אתה בכל נקודה של היקום, נעלם ונוצר מחדש”

“האדם אומר שהזמן חולף - הזמן אומר שהאדם חולף”

“כל מי שאיבד משהו שחשב שהוא שלו לנצח, בסופו של דבר מבין ששום דבר בעצם אינו שייך לו.”

“ההוראות הבודהיסטיות מרתיעות אותנו מהיצמדות ואחיזה באלה שיקרים לנו, ומניסיון לשלוט באנשים או במערכת היחסים. יתר על כן, מעודדים אותנו לקבל את ארעיותם של כל הדברים: הפרח שפורח היום ייעלם מחר, החפצים שבבעלותנו יישברו או ידהו או יאבדו את שימושיותם, מערכות היחסים שלנו ישתנו, והחיים יסתיימו.”

“כתיבה וניסיונות אחרים ליצור יצירת אמנות על-זמנית הם מענה אמיץ אל מול המוות. כל אדם יודע שסופו למות, ולכן אנשים בונים מנגנוני הגנה סמליים ומורכבים כדי לגונן על עצמם מהידיעה על ארעיותם. לכל אדם יש אוטונומיה של הרצון, היכולת לבחור כיצד לנהל את חייו. החופש לפעול למען חפצים חומריים הוא חסר תועלת בסופו של דבר; הוא לא מעניק תחושת משמעות ולא מספק מטרה לחיים, מפני שצבירה פשוטה של חפצים לא תתעלה מעל למותנו הפיזי. אמן אינו מכחיש את היותו בן חלוף, אלא מחבק את עובדת מותו בכך שהוא עומל על יצירת עדות לקיומו שתשרוד הרבה אחרי לכתו.”

“אל תתפשר על עצמך ואל תכניס את טוב לבך לאותה קטגוריה ארעית כמו כל נסיבה שמתרחשת. היה הגרסה הטובה ביותר של עצמך בכל נסיבה.”

“אין דבר נפלא שישאר לעולם. השמחה זורחת כמו כוכב שוטט בשמי הערב, מוכנה להכחש בכל רגע.”

“אין "איך שהדברים הם". כל יום שונה, ואתה חי אותו אחרת.”