חיות

“גם אם לא נמצא ולו מאובן אחד מעולם, הראיות מן החיות ששרדו עדיין היו כופות באופן מכריע את המסקנה שדרווין צדק.”

“בעלי חיים לעולם אינם דואגים לגבי גן עדן או גיהינום. גם אני לא. אולי זו הסיבה שאנחנו מסתדרים היטב”

“הבעיות שלנו בהבנת או ביצוע תקשורת עם חיות אחרות עשויות לנבוע מהמעטתנו להבין דרכים לא מוכרות של התמודדות עם העולם.”

“בני אדם הם בעלי החיים היחידים שמביאים ילדים בכוונה, למעט גופים, שאוהבים לאכול את שלהם.”

“המדבר לוקח מאיתנו את חלומותינו, והם לא תמיד חוזרים.... אלה שאינם חוזרים נעשים חלק מן העננים, חלק מן החיות המסתתרות בערוצים ומן המים הבאים מן האדמה. הם נעשים חלק מהכול … הם נעשים נשמת העולם.”

“גן עדן פועל לפי חסד. אילו פעל לפי זכאות, אתה היית נשאר בחוץ והכלב שלך היה נכנס פנימה.”

“בעוד שאנו עצמנו הם קבריהם החיים של בעלי חיים שנרצחו, כיצד נוכל לצפות לתנאי חיים אידיאליים כלשהם על פני האדמה הזאת?”

“אנחנו חיות אכזריות ממש. אני מדבר על השיר האכזרי של ברברה סטראייסנד, "אנשים שזקוקים לאנשים הם האושרים ביותר בעולם" – היא מדברת על קניבלים. יש להם הרבה מה לאכול.”

“תן לאוטוביוגרפיה שלך להכיל את המילים האלה; "הייתי מסוגל לחשוב באופן חיובי, לאהוב בחיבה ולעבוד ביעילות". חשיבה, אהבה ועבודה הם מה שהופכים אותנו לשונים מבעלי חיים ומעצים.”

“כשאנו מתיידדים, אנו משתנים מלהיות חיות להיות בני אדם.”

“מתי עבודה מרגישה משמעותית? בכל פעם שהיא מאפשרת לנו לעורר עונג או להפחית סבל אצל אחרים. אף שלעתים קרובות מלמדים אותנו לחשוב על עצמנו כאגואיסטים מטבענו, הכמיהה לפעול באופן משמעותי בעבודתנו נראית כחלק עיקש לא פחות ממבנה אישיותנו מאשר התיאבון שלנו למעמד או לכסף. משום שאנו בעלי חיים המונעים על ידי משמעות ולא רק יצורים חומרניים, אנו יכולים לשקול ברצינות לוותר על ביטחון למען קריירה המסייעת להביא מי שתייה לאזורים כפריים במלאווי, או להתפטר מעבודה במוצרי צריכה לטובת עבודה בסיעוד לבבי, מתוך מודעות לכך שבכל הנוגע לשיפור מצבו של האדם, דפיברילטור מכויל היטב עדיף אפילו על הביסקוויט המשובח ביותר. אך עלינו להיזהר מלהצר מדי את רעיון העבודה המשמעותית, מלהתמקד רק ברופאים, בנזירות של כלכותה או באסכולת האמנים הישנים. ישנן דרכים פחות נשגבות לתרום לקידום הטוב המשותף........מיזם שניחן במשמעות עשוי להיראות משמעותי רק כאשר הוא מתקדם במהירות בידיהם של מספר מצומצם של שחקנים, ולכן כאשר עובדים מסוימים יכולים ליצור קשר דמיוני בין מה שעשו בימי עבודתם לבין השפעתם על אחרים.”

“את יפהפייה כמו הריסה. עצם המחשבה עלייך גורמת לפרקי אצבעותיי להלבין. אני לא צריך אל. יש לי אותך ואת הפה היפה שלך, את הידיים שלך אוחזות בי, את הציפורניים משאירות פצעים שלא מורגשים, את נשימתך החמה על צווארי. טעם הרוק שלך. החושך הוא שלנו. הלילות שייכים לנו. כל מה שאנחנו עושים הוא סוד. שום דבר שאנחנו עושים לעולם לא יובן; יפחדו מאיתנו וישמרו אותנו הרחק. זה יהיה לחומר של אגדה, לדיון אינסופי ולהשראה בלתי מוגבלת לבעלי הלב האמיץ. זה אתה ואני בחדר הזה, על הרצפה הזאת. מעבר לחיים, מעבר למוסר. אנחנו חיות זוהרות הצבועות בזוהר זיעה לאור הירח. עינינו הופכות לאבני חן וכל מה שאנחנו עושים הוא דוגמה לשלמות ספונטנית. חיכיתי כל חיי להיות איתך. ליבי נחבט בצלעותיי כשאני חושב על הלילות הנשחטים שביליתי בכל העולם, מחכה להרגיש את מגעך. הזמן שהשמדתי בעוד חיכיתי כמו אדם המרצה מאסר עולם. עכשיו את כאן וכל מה שאנחנו נוגעים בו מתפוצץ, פורח או נשרף לאפר. ההיסטוריה מתפוררת לאטומים ומבטלת את עצמה עם כל נשימה משותפת שלנו. אני צריך אותך כמו שהחיים צריכים חיים. אני רוצה אותך מאוד כמו אסון טבע. את כל מה שאני רואה. את היחידה שאני רוצה להכיר.”

“הוא חשב על קרבת ההרס לכל יצורים, לחיות ולבני אדם כאחד, ועל כך שאין דבר אחד שיכולנו לנבא או לדעת בוודאות בעולם הזה, מלבד המוות.”

“אבא שלי סיים ללעוס משהו ואז הניח את המזלג שלו והביט בי. ככל שאני עושה את העבודה שלי, הוא אמר, כך אני מבין יותר שלבני אדם חסרים מראות טובים. כל כך קשה לכל אחד להראות לנו איך אנחנו נראים, וכל כך קשה לנו להראות לכל אחד איך אנחנו מרגישים. זה באמת מקסים, אמא שלי אמרה. אהבתי שהם אהבו זה את זה. אבל האם זה גם כך שברמה יסודית כלשהי קשה לנו להבין שאנשים אחרים הם בני אדם בדיוק כמונו? אנחנו מייחסים להם אידיאליזציה כאלים או מבטלים אותם כחיות. נכון. גם התודעה היא חלון גרוע. אני לא חושב שאי פעם חשבתי על זה בדיוק כך.”

“התמונות פגעו בו כקצב אש. קשרים זרמו בו חשמל. עורקים. שורשים. ברק מפוצל. נהרות צדדיים. ענפים. זרעים עקלו סביב עצים, עדרי חיות, טיפות מים זורמות יחד”

“איזו תכנית שיתופית מדהימה – הצמחים והחיות נשאפות זו את נשימתה של זו, סוג של חידוש חיים פה-לפה, כמעט כדורי, והמעגל האלגנטי כולו מונע על ידי כוכב במרחק של 150 מיליון קילומטרים.”

“החכמים באמת הם ענווים. אך להיות קטן ועניו אינו הופך אדם לחלש. חימוש עצמי בידע אמיתי יוצר ביטחון חזק ורוח נועזת שהופכת אותך לאריה של אלוהים. הבורא אינו רוצה שתסבול, אך החברה מתנה אותנו לקבל סבל, נטיות חלשות ופסיביות, מתוך האמונה שמצבים כאלה רצויים בעיני אלוהים. חולשה אינה מעלה שאלוהים משבח. כיצד יוכל לרצות שתהיה חלש אם הוא אומר לנו לעמוד לצד מצפוננו? הדבר דורש כוח. אולם יש הבדל בין יהירות, כשהאגו מתנפח, לבין ביטחון, כאשר אדם מתקרב באמת אל אלוהים. האחד מרגיש גדול, ואילו האחר מרגיש קטן. מדוע? משום שאיש החוכמה מבין שהוא רק אפונה קטנה בים של אטומים אינסופיים, ושבסופו של דבר — כולנו מחוברים. והאם לא ידעת שככל שיצור קטן יותר, כך רוחו נועזת יותר?”

“אפליות מתאימות לבעלי חיים, לא לבני אדם. ואף על פי כן, המציאות המצערת היא שבני האדם הם אלה שמפלים זה את זה על בסיס תוויות דמיוניות, לא בעלי החיים. כך, בעלי החיים מתורבתים יותר מבני האדם.”

“כעת שימו לב שבכל התעמולה של האקולוגים—למרות כל פניותיהם אל הטבע ותחינותיהם ל“הרמוניה עם הטבע”—אין כל דיון בצרכיו של האדם ובדרישות הישרדותו. באדם מתייחסים כאילו היה תופעה לא טבעית. האדם אינו יכול לשרוד בסוג מצב הטבע שהאקולוגים מדמיינים—כלומר, ברמה של קיפודי ים או דובי קוטב.... כדי לשרוד, האדם צריך לגלות ולייצר כל מה שהוא זקוק לו, כלומר עליו לשנות את סביבתו ולהתאימה לצרכיו. הטבע לא צייד אותו ביכולת להתאים את עצמו לסביבתו כדרך בעלי החיים. מן התרבויות הפרימיטיביות ביותר ועד לציוויליזציות המתקדמות ביותר, האדם נאלץ לייצר דברים; רווחתו תלויה בהצלחתו בייצור. השבט האנושי הנחות ביותר אינו יכול לשרוד בלי אותו מקור כביכול לזיהום: אש. אין זה סמלי בלבד שהאש הייתה רכוש האלים שפרומתאוס הביא לאדם. האקולוגים הם הנשרים החדשים המסתערים כדי לכבות את האש הזאת.”

“לעיני, חייו של כבשה אינם פחות יקרים מחייו של בן אדם.”