אמרות צרפתיות

“מדי פעם, אך ורק לשם ההנאה שבאכזריות, אנו מעמידים צרפתים חפים מפשע על הסד עם שאלות הנוסחות בז'רגון הבלתי מובן של לשונם שלהם, ובעודם מתפתלים, אנו נועצים בהם, אנו מפלפלים אותם, אנו מחרפים אותם, בעזרת הפעלים והבינוניים הנתעבים שלהם עצמם.”

“יש הבדל גדול, כפי שאני בטוח שאתה יודע, והוא הבדל מעט מנייריסטי, בין אנשי שנות ה־60 לבין אנשי 68. להיות סוּאַזַנְט־אויטַארְד — כמה נחמד שיש לזה מילה צרפתית — זה שונה מאוד מלהיות פשוט בייבי בומר שקרה במקרה להיות בשנות ה־60.”

“ישנם סוגים מסוימים של בדיחות שיש להם רק קשר להחלפת המילה הבלתי צפויה בהקשר מוכר. אם היית מתרגם משהו לצרפתית ואז נותן למישהו שלא הכיר את המקור לתרגם אותו בחזרה לאנגלית, היית מאבד את מה שהיה מצחיק.”

“אני הולך לקולנוע מצופה להרגשה מלאה. אם אני רוצה סרט שאינו מסתיים, אני איכנס לסרט צרפתי. זה בגידה באמון בעיני. סרט חייב להיות שלם בתוכו; הוא לא יכול להיות רק המשך לסרט הראשון או משחק וריאציות עליו.”

“בואו נמצא את מזנון הסכר, אמרה זואי. "אנחנו צריכים לאכול כל עוד אנחנו יכולים." גרובר חייך חיוך קטן. "מזנון הסכר?" זואי מצמצה. "כן. מה מצחיק?" "שום דבר," אמר גרובר, מנסה לשמור על פנים רציניות. "אני יכול להסתדר עם כמה צ'יפס של סכר." אפילו תאליה חייכה לשמע זה. "ואני צריכה להשתמש בשירותי הסכר." ... התחלתי להתפקע מצחוק, ותאליה וגרובר הצטרפו אליי, בעוד זואי רק הביטה בי. "אני לא מבינה." "אני רוצה להשתמש במזרקת המים של הסכר," אמר גרובר. "ו..." תאליה ניסתה להסדיר את נשימתה. "אני רוצה לקנות חולצת סכר.”

“אבל הגאונות, ואף כישרון גדול, נובעת פחות מהזרעים של אינטלקט וטיפוח חברתי עליונים מזה של אחרים, אלא מהכישרון להמיר ולהעביר אותם. כדי לחמם נוזל באמצעות מנורה חשמלית לא צריך המנורה החזקה ביותר אפשרית, אלא זו שבה הזרם יכול להפסיק להאיר, להסתעף ולהעביר את האנרגיה שלו כדי להעניק חום במקום אור. כדי לעלות לשמיים לא צריך מנוע הכי חזק, אלא מנוע שיכול, במקום להמשיך לנסוע על פני הקרקע, לחתוך את הקו האופקי בקו אנכי, ולהמיר את מהירותו לכוח העלאה. כך גם האנשים שיצרו יצירות גאוניות אינם אלה שחיים באווירה הדקה ביותר, שדבריהם הבהירים ביותר או תרבותם הרחבה ביותר, אלא אלה שיכלו, להפסיק פתאום לחיות רק עבור עצמם, להמיר את אישיותם למראה מראה מסוג מסוים, כך שהחיים שלהם, ככל שממוצעים הם מבחינה חברתית ואפילו, במ”

“אדי ראה דברים גדולים ותקריות קרובות. אלברט איינשטיין כילד, כמעט נבעט על ידי עגלת חלב בריצה ברחוב. נער בשם אלברט שוויצר יוצא מהאמבטיה ולא שם לב לעוגת הסבון שליד ברז המשוך. קצין נזי שרפה פיסת נייר עם תאריך ומיקום הפלישה של D‑Day. הוא ראה אדם שתכנן להרעל את כל מיורדת של דנוור מת במכה לב על תחנת מנוחה בכביש I‑80 באיווה, עם שקית צ'יפס של מקדונלדס על ברכיו. הוא ראה טרוריסט שמחובר לפצצות פתאום פונה משאר מסעדה עמוסה בעיר שיכולה להיות ירושלים. הטרוריסט נדהם רק מהשמים ומהרעיון שהם קשתיים על צדיקים וחרטים כאחד. הוא ראה ארבעה גברים מצילים ילד קטן ממפלצת שראשו היה רק עין אחת. אבל החשוב יותר מכל זה היה המשקל העצום של הדברים הקטנים – מטוסים שלא התרסקו, אנשים שהגיעו למקום הנכון בזמן הנכון וייסדו דורות. הוא ראה נשיקות במעברים, ארנקים שהוחזרו, אנשים שבחרו את הפיצול הנכון בדרך. הוא ראה אלף פגישות שנראו מקריות אבל לא היו, עשרת אלף החלטות נכונות, מאה אלף תשובות נכונות, מיליון מעשי חסד שלא נזכו להכרה. הוא ראה את הזקנים של River Crossing ורולנד מתכופפים באבק לברכת דודתה תליתא; שוב שמע אותה נותנת את הברכה בחופשיות ובשמחה. שמע אותה אומרת לו לשים את הצלב שהיא נתנה לו ברגל של המגדל האפל ולקרוא את שם תליתא אונווין בקצה הרחוק של הארץ. הוא ראה את המגדל עצמו בשריפות של הורד ולרגע הבין את תכליתו: איך הוא מפיץ קווי כוח לכל העולמות שהיו ומחזיק אותם ביציבות במעגל הזמן. לכל לבנה שנפלה על האדמה במקום על ראש של ילד, לכל טורנדו שהחמיץ את פארק הקרטונים, לכל טיל שלא טס, לכל יד שנמנעה מאלימות – היה המגדל. וקולו השקט, השיר של הורד, השיר שהבטיח שהכל יהיה בסדר, שהכל יהיה בסדר, שכל דבר יהיה בסדר.”

“בעניין זה אני נוטה להסכים עם הצרפתים, הרואים בכל איסור תזונתי אישי חוסר נימוס”

“לא הצלחתי לגלות אם קיים בצרפתית מקבילה מדויקת לביטוי האנגלו-אמריקאי הנפוץ "killing time". זהו ביטוי גס וקליל מאוד, כשחושבים עליו לרגע, בהתחשב בכך שהזמן, אחרי הכול, הוא זה שהורג אותנו.”

“קרב מוכרע בידי הצד הנחוש לחלוטין לנצח. מדוע הפסדנו את קרב אוסטרליץ? אבדותינו היו בערך כשל הצרפתים, אבל כבר בשעות המוקדמות של היום אמרנו לעצמנו שהקרב אבוד, ולכן הוא אכן אבד.”

“מה היה המורה החדש, המייצג את צרפת, מלמד אותנו? מסילות ברזל? לא. צרפת אינה יודעת דבר בעל ערך על מסילות ברזל. ספנות קיטור? לא. לצרפת אין עלינו עליונות בעניין הזה. שיט קיטור? לא. שיט הקיטור הצרפתי עדיין הוא מימי פולטון — 1809. שירות דואר? לא. צרפת היא שם מיושן. טלגרפיה? לא, אנחנו לימדנו אותה זאת בעצמנו. עיתונות? לא. הוצאת כתבי עת? לא, זהו תחום ההתמחות שלנו. ממשל? לא; חירות, שוויון, אחווה, אצילות, דמוקרטיה, ניאוף — המערכת מגוונת מדי לאקלים שלנו. דת? לא, לא מגוונת מספיק לאקלים שלנו. מוסר? לא, איננו יכולים לשדוד את העניים כדי להעשיר את עצמנו.”

“כשהתערבבו הנוזל החם עם הקרמילים על לשוני, עבר רעד דרך גופי ונתקתי, מוקד לשעשוע הנפלא שמתרחש בי. חן יפה, נפרד, בלי כל רמז לגביו, פלש לחושי. וברגע אחד הפכו כל תלאות החיים ליושנות, אסונותיה חסרי משמעות, קצרות ימיהם מוטעות – הסנסציה החדשה השפיעה עלי כמו האהבה, מלאה אותי בתכולה יקרה; או אפילו לא הייתה בתוכי, אלא אני הייתי בתכולה. ... מאין באה? מה היא אומרת? איך אוכל לתפוס ולהבנה? ... ופתאום התגלתה הזיכרון. הטעם היה של החתיכת מדלן הקטנה, שאותה בימי ראשון בבוקר קומברי (כי אז לא יצאתי לפני התפילה), כשבאתי לברך אותה בחדרה, נותנת לי אמי, טבולה תחילה בגביע התה או החבית שלה. ראיית המדלן לא זימנה דבר בזיכרוני עד שטעמתי אותה. וכל זה”

“והכי חשוב, עם זאת, הייתי צריכה לחכות עד שאמצא את בן הלוויה המושלם לנסיעות/אכילה/שתייה/נמנום. ואכן סוף־סוף מצאתי אותו, לפני שנתיים — אהובי, יליד ברזיל, דובר צרפתית, סוגד ליין, אוכל קיבה, ואינו מתלונן, נוסע מושבע.”

“ג'ק: זה שטויות. אם אתחתן עם בחורה מקסימה כמו גוונדולן, והיא הבחורה היחידה שראיתי בחיי שהייתי מתחתן איתה, בהחלט לא ארצה להכיר את בונברי. אלג'רנון: אז אשתך תרצה. נראה שאינך מבין שבחיי נישואין שלושה זה חברה ושניים זה כלום. ג'ק: זו, ידידי הצעיר, התיאוריה שהדרמה הצרפתית המושחתת מטיפה לה כבר חמישים שנה. אלג'רנון: כן; ושהבית האנגלי המאושר הוכיח בחצי מהזמן.”

“צרפתית היא השפה שהופכת לכלוך לרומנטיקה.”

“סופרי עידן הנאורות הצרפתי השתמשו במתכוון בחרפה דתית כנשק, וסירבו לקבל את כוחה של הכנסייה להציב גבולות למחשבה.”

“לפעמים הביוגרפיה שלי מפורשת כגידולו של אריסטוקרט צרפתי. זה היה שונה מאוד, מאוד. היינו משפחה של יהודים מהגרים, סוחרים.”

“הייתי צעירה ולא היה לנו המושג "סמל סגנון", אבל אני חייבת לומר שאני השתדלתי מאוד להעתיק את בוב דילן בצעירותי: מעט מבוב דילן או הרבה מבוב דילן, ושל המשוררים הסימבוליסטים הצרפתים – אהבתי את האופן שבו הם לבשו – ואת בני הכנסייה הקתוליים.”

“במקום המטרות הקדומות שנקבעו בידי האל של האומות היהודיות, היווניות או הרומיות, אשר ההיסטוריונים הקדמונים ראו בהן את ייצוג התקדמותה של האנושות, ההיסטוריה המודרנית הציבה לעצמה מטרות משלה — רווחתם של העם הצרפתי, הגרמני או האנגלי, או, בהפשטתה הגבוהה ביותר, רווחתה ותרבותה של האנושות בכלל, שלרוב הכוונה בה היא זו של העמים היושבים בחלק קטן בצפון-מערב של יבשת גדולה.”

“הייתה לו תאווה כזאת לפעולה בלתי פוסקת, ללא שינוי, ללא תוצאה, כל כך קשה, עד שיום אחד, כשהבחין בתנופה בבטנו, הרגיש אושר אמיתי מהרעיון שמא יש לו גידול שפירוטי שיגרום למותו, שלא יצטרך לדאוג עוד לדבר, מכיוון שהמחלה הזו תנהל את חייו, תעשיר אותו עד הסוף הקרוב. אכן, בתקופתו, קרה לעיתים ש, אף שלא הכיר בכך אפילו לעצמו, התאוה למוות כדי להימלט לא רק מהחריפות של סבליו, אלא בעיקר מהמונוטוניה של המאבק שלו.”