“כשהתערבבו הנוזל החם עם הקרמילים על לשוני, עבר רעד דרך גופי ונתקתי, מוקד לשעשוע הנפלא שמתרחש בי. חן יפה, נפרד, בלי כל רמז לגביו, פלש לחושי. וברגע אחד הפכו כל תלאות החיים ליושנות, אסונותיה חסרי משמעות, קצרות ימיהם מוטעות – הסנסציה החדשה השפיעה עלי כמו האהבה, מלאה אותי בתכולה יקרה; או אפילו לא הייתה בתוכי, אלא אני הייתי בתכולה. ... מאין באה? מה היא אומרת? איך אוכל לתפוס ולהבנה? ... ופתאום התגלתה הזיכרון. הטעם היה של החתיכת מדלן הקטנה, שאותה בימי ראשון בבוקר קומברי (כי אז לא יצאתי לפני התפילה), כשבאתי לברך אותה בחדרה, נותנת לי אמי, טבולה תחילה בגביע התה או החבית שלה. ראיית המדלן לא זימנה דבר בזיכרוני עד שטעמתי אותה. וכל זה”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←