אליזבת גילברט

“ודאות היא משהו כמו סד צוואר, שאותו אנחנו מהדקים סביב חיינו, בתקווה להגן איכשהו על עצמנו מפני הצלפת השינוי המפחידה והבלתי פוסקת. למרבה הצער, הסד לא תמיד מחזיק.”

“פחד תמיד מופעל על ידי יצירתיות, משום שיצירתיות מבקשת ממך להיכנס אל תחומים של תוצאה לא ודאית. אין בכך שום דבר להתבייש בו. עם זאת, זהו דבר שיש להתמודד איתו.”

“ובכל זאת, מה שמונע ממני להתמוסס ממש עכשיו לנצנוץ אגדי שלם הוא האמת המוצקה הזאת, אמת שבאמת בנתה את עצמותיי בשנים האחרונות — לא ניצלתי בידי נסיך; אני הייתי המנהלת של ההצלה שלי עצמי.”

“ניתנה לך חיים; חובתך (וגם זכותך כבן אדם) למצוא משהו יפה בתוך החיים, יהיה אשר יהיה עד כמה הוא זעיר.”

“זהו סימן טוב, להיות עם לב שבור. זה אומר שניסינו להשיג משהו.”

“אני חושבת שיש סופרים שנוקטים גישה שקטה יותר לעבודתם — גישה שכולה פשוט להופיע בכבוד אל הייעוד שלך יום אחר יום, לעשות בעקביות את המיטב שלך, ולשחרר את התוצאות. לא לצאת למלחמה נגד אף אחד אחר, או נגד הכישרונות שלהם, או נגד עצמם.”

“הוא חי לנגד עיניהם של שני העולמות, אך הביט אל הבלתי נודע. והוא היה מלומד.... עדיין אפשר לחיות על הקו המנצנץ הזה שבין דרך החשיבה הישנה שלך לבין ההבנה החדשה שלך, תמיד במצב של למידה. במובן המטפורי, זהו גבול שתמיד נע; ככל שאתה מתקדם קדימה בלימודיך ובהבנותיך, יערו המסתורי של הבלתי נודע תמיד נשאר כמה רגלים לפניך, ולכן עליך לנסוע קל כדי להמשיך לעקוב אחריו. עליך להישאר נייד, גמיש, רך.”

“לאבד לפעמים את האיזון למען האהבה הוא חלק מחיים מאוזנים”

“ליז, את חייבת להיות מנומסת מאוד עם עצמך כשאת לומדת משהו חדש.”

“להיות מרוצה ממה שכבר יש לך הוא צורת אמנות שמובילה לשלווה שאי אפשר להחליף בשום דבר אחר.”

“תמיד לימדו אותי שרדיפת האושר הייתה זכותי הטבעית מלידה, ואפילו הלאומית. זהו סימן ההיכר הרגשי של התרבות שלי לחפש אושר. ולא סתם אושר מכל סוג שהוא, אלא אושר עמוק, ואפילו אושר מרומם. ומה יכול, בכלל, להביא לאדם אושר מרומם יותר מאהבה רומנטית.”

“אנחנו אומללים כי אנחנו חושבים שאנחנו רק יחידים, לבדם עם הפחדים שלנו והפגמים שלנו והטינה שלנו והתמותה שלנו.”

“משפחה בשכונת אחותי הוכתה לאחרונה בטרגדיה כפולה, כאשר הן האם הצעירה והן בנה בן השלוש אובחנו כחולי סרטן. כשקתרין סיפרה לי על כך, יכולתי רק לומר, בהלם, "אלוהים יקר, המשפחה הזאת זקוקה לחסד." היא השיבה בתקיפות, "המשפחה הזאת זקוקה לתבשילי קדירה," והמשיכה לארגן את כל השכונה כך שיביאו למשפחה הזאת ארוחת ערב, במשמרות, בכל לילה ולילה, במשך שנה שלמה. אינני יודעת אם אחותי מכירה בכך במלואו שזהו חסד.”

“יש בנו את היכולת האנושית לשמחה ולעמידות, גם כשהדברים בשפל המדרגה. שמחה שאינה מתרחשת למרות סבלנו, אלא בתוכו.”

“הכול נעלם. בסופו של דבר, הכול נעלם.”

“חיים יצירתיים הם דרך לאמיצים”

“אמי עשתה בחירות בחייה, כפי שכולנו חייבים, והיא שלמה איתן. אני יכולה לראות את השלווה שלה. היא לא התחמקה מעצמה. היתרונות של בחירותיה עצומים — נישואים ארוכים ויציבים לגבר שהיא עדיין קוראת לו החבר הכי טוב שלה; משפחה שהתרחבה עכשיו לנכדים שמעריצים אותה; ודאות בכוחה שלה. אולי כמה דברים הוקרבו, וגם אבי הקריב את קורבנותיו — אבל מי מאיתנו חי בלי הקרבה?”

“העניין הוא כזה: יחידת ההערצה באירופה היא המשפחה, ולכן לילד שנולד היום להורים לא נשואים בשוודיה יש סיכוי טוב יותר לגדול בבית עם שני הוריו מאשר לילד שנולד לזוג נשוי באמריקה. כאן אנו מעריצים את הזוג, שם הם מעריצים את המשפחה.”

“אני אדם שמנסה לרצות. זה האופי שלי.”

“ישנה תהילה שקטה בעצם יצירת דברים, ואז בשיתוף הדברים הללו בלב פתוח וללא ציפיות”