אוסקר ויילד

“כל אחד יכול להזדהות עם סבלו של חבר, אבל נדרשת נפש מעודנת מאוד כדי להזדהות עם הצלחתו של חבר.”

“אין לי מה להצהיר מלבד הגאונות שלי.”

“כמה חיוורת הנסיכה! מעולם לא ראיתי אותה כה חיוורת. היא דומה לצלה של ורד לבן במראה של כסף.”

“אחרי ארוחת ערב טובה אפשר לסלוח לכל אחד, אפילו לקרובי המשפחה של האדם עצמו.”

“ההבדל היחיד בין גחמה לבין תשוקה לכל החיים הוא שהגחמה נמשכת קצת יותר זמן.”

“שמור את האהבה בלבך. חיים בלעדיה הם כמו גן חסר שמש כשהפרחים מתים.”

“דייקנות היא גנב הזמן”

“האדם שרואה את שני הצדדים של שאלה הוא אדם שאינו רואה דבר כלל”

“הדמיון הוא תכונה שניתנה לאדם כדי לפצותו על מה שאינו. חוש ההומור ניתן לו כדי לנחמו על מה שכן.”

“אבל היופי, היופי האמיתי, מסתיים במקום שבו מתחילה הבעה אינטלקטואלית. השכל הוא כשלעצמו צורה של הגזמה, והוא הורס את ההרמוניה של כל פנים. ברגע שאדם מתיישב לחשוב, הוא נעשה כולו אף, או כולו מצח, או משהו נורא. הביטו בגברים המצליחים בכל אחת מן המקצועות המלומדים. כמה מכוערים הם להחריד! חוץ, כמובן, בכנסייה. אבל אז בכנסייה הם אינם חושבים.”

“כשאני חושב על כל הנזק שהכתובים גרמו, אני מתייאש שאוכל לכתוב משהו שיתאים להם.”

“הדבר הנורא היחיד בעולם הוא שעמום עמוק”

“אנוכיות אינה לחיות כפי שרוצים לחיות, אלא לבקש מאחרים לחיות כפי שרוצים לחיות.”

“הציבור משתמש בקלאסיקות של ארץ כאמצעי לבלימת התקדמותה של האמנות. הם מדרדרים את הקלאסיקות לכדי סמכויות.... צורת יופי חדשה מעוררת בהם דחייה גמורה, וכאשר היא מופיעה הם נעשים כה כועסים ומבולבלים עד שהם תמיד משתמשים בשני ביטויים טיפשיים — האחד הוא שיצירת האמנות אינה מובנת בעליל; האחר, שיצירת האמנות אינה מוסרית בעליל. מה שהם מתכוונים במילים הללו, כך נדמה לי, הוא זה. כאשר הם אומרים שיצירה אינה מובנת בעליל, הם מתכוונים לכך שהאמן אמר או יצר דבר יפה שהוא חדש; כאשר הם מתארים יצירה כבלתי מוסרית בעליל, הם מתכוונים לכך שהאמן אמר או יצר דבר יפה שהוא אמיתי.”

“הזקנים מאמינים לכל דבר, בני גיל הביניים חושדים בכל דבר, הצעירים יודעים הכול.”

“אין בעולם דבר הדומה למסירותה של אישה נשואה. זה דבר שאין לאיש נשוי שום מושג עליו.”

“אם אישה אינה יכולה להפוך את טעויותיה למקסימות, היא רק נקבה.”

“שקר, אמירת דברים יפים שאינם אמת, הוא ייעודה הראוי של האמנות.”

“אני שותה כדי להפריד את גופי מנשמתי.”

“הטרגדיה של העניים היא שהם יכולים להרשות לעצמם דבר מלבד שלילת העצמי.”