אמרות צרפתיות

“הוא הרים את ספר הסקיצות, וסובב אותו כך שתוכל לראות את עבודתו — תיאור מרהיב של גשר אבן שעברו לידו, מוקף בענפים המשתפלים של עצי אלון. "אתה יכול לשרטט אותי," אמרה אמה. היא צנחה אל מושבה, והשעינה את ראשה על ידה. "צייר אותי כמו אחת מהבנות הצרפתיות שלך.”

“רק תזכור, מה שהצרפתים אומרים. לא, כנראה לא הצרפתים, יש להם נשיא או משהו. הבריטים, אולי, או השוודים. אתה יודע למה אני מתכוון? לא, מתיו. מה הם אומרים? המלך מת, זה מה שהם אומרים. המלך מת. יחי המלך.”

“״טוב,״ המשיך בן, ״מישהו פשוט צריך להגיד לה לבוא הביתה, כי היא יכולה למצוא כאן, באורלנדו, פלורידה, את הכדורים הגדולים בעולם. הם נמצאים בוויטרינה מיוחדת הידועה בשם ׳האשכים שלי׳.״ ראדר צחק, ובן המשיך. ״אני מתכוון, ברצינות. הכדורים שלי כל כך גדולים שכאשר מזמינים צ׳יפס ממקדונלד׳ס, אפשר לבחור אחד מארבעה גדלים: קטן, בינוני, גדול, והכדורים שלי.״”

“בפריז הם פשוט פקחו את עיניהם ובהו כשדיברנו אליהם בצרפתית! מעולם לא הצלחנו לגרום לאותם אידיוטים להבין את שפתם שלהם.”

“פלסטין שייכת לערבים בדיוק כפי שבריטניה שייכת לבריטים או צרפת לצרפתים”

“אבל כל הרמזים הללו על חיזוי מה שאכן אירע בצד הצרפתי כמו גם בצד הרוסי בולטים עכשיו רק מפני שהמאורע הצדיק אותם. אילו המאורע לא היה מתרחש, היו רמזים אלה נשכחים, כשם שאלפי ומיליוני הצעות והשערות נשכחו עכשיו, שהיו רווחות באותה תקופה, אך הזמן הוכיח שהן חסרות יסוד, ולכן נמסרו לשכחה.”

“מלצר זקן עם פנים של סוס ים שירת אותי; היה לו כישרון למזוג קפה וחלב רותח משני כדים שהחזיק גבוה באוויר, וזה הוקסמתי מזה, כאילו היה קוסם בקרקס לילדים. יום אחד הוא אמר לי - הוא ידע קצת אנגלית - "למה את עצובה?" "אני לא עצובה," אמרתי, והתחלתי לבכות. סימפטיה מצד זרים יכולה להיות הרסנית. "את לא צריכה להיות עצובה," הוא אמר, ונעץ בי את עיני סוס הים המלנכוליות והמקומטות שלו. "זו בטח האהבה. אבל את צעירה ויפה, יהיה לך זמן להיות עצובה אחר כך." הצרפתים הם אניני טעם בכל מה שנוגע לעצב, הם מכירים את כל הסוגים. בגלל זה יש להם בידה. "זה פלילי, האהבה הזאת," הוא אמר וטפח על כתפי. "אבל אין דבר גרוע מזה."”

“ראיתי את ראשית העמודה הארוכה בשבע המיל – דגלים אדומים, כתומים וירוקים, עם הכיתוב "אסור פצצה!" וכדומה, נצנצים ומתנודדים איטית. שקט מוחלט. ודמעות עלו ממני כשראיתי את המרחפים הצהובים והחוליים, עם תיקי הנסיעה על גבם – קוויקרים וקתולים, שחורים ולבנים, אלג'יראים וצרפתים – ארבעים אחוז מהם היו נשות בית בלונדון.”

“הווייטנאמים רואים את ההיסטוריה שלהם כסדרה בלתי פוסקת של מאבקים של התנגדות לתוקפנות, מצד הסינים, המונגולים, היפנים, הצרפתים, וכעת האמריקאים.”

“מה ששייקספיר היה מסוגל לעשות באנגלית הוא בוודאי לא היה עושה בצרפתית.”

“כשהייתי בן שתים־עשרה הייתי אובססיבי. הכול היה מין. לטינית הייתה מין. המילון נפתח מעצמו ב־meretrix, זונה. אפשר היה לחוש את המסתורין נודף מן המילה כמו מושק. Meretrix! זה לא היה המנסה-א-טייבל שלך, זה היה הבזק מכוכב אסור, וזה היה בכל מקום. היסטוריה הייתה מין, צרפתית הייתה מין, אמנות הייתה מין, התנ״ך, שירה, חברי־עט, משחקים, מוזיקה, הכול היה מין חוץ מביולוגיה, שכמובן הייתה מין אבל לא ממש מין, לא זו שהייתה סודית ונלהבת ורשעה וסקרמנט וכל הדברים שהיא אמורה הייתה להיות אבל לא יכלה להיות בעת ובעונה אחת - את זה קיבלתי בחדר הדוודים, ובסוף התברר שזה היה ביולוגיה אחרי הכול.”

“הצרפתים הם חבורה קטנה-למדי, שנראית כמו קופים, ואינם לבושים טוב יותר, בממוצע, מאזרחי בולטימור.”

“אני אוהבת אוכל הודי, איטלקי ומקסיקני. ואם מדובר בדבר רומנטי, אני אוהבת מסעדה צרפתית טובה.”

“הסיפור ההומוריסטי הוא אמריקאי, הסיפור הקומי הוא אנגלי, הסיפור השנון הוא צרפתי.”

“גם בספרות, אנו מעריצים פרוזה שבה מערך קטן ומסודר בתבונה של מילים נבנה לשאת מטען גדול של רעיונות. ״לכולנו יש די כוח לשאת את אסונותיהם של אחרים,״ כותב לה רושפוקו באפוריזם שמסיע אותנו בעוצמה ובדיוק הדומים לאלה של גשר מייאר. המהנדס השווייצרי מצמצם את מספר התומכות כשם שהסופר הצרפתי דוחס לשורה אחת את מה שמוחות פחותים יותר היו עשויים להזדקק לעמודים כדי לבטא. אנו מתענגים על מורכבות שהגאונות העניקה לה מראית עין של פשטות. (עמ׳ 207)”

“הוא סבל קשות מהעובדה שהוא נלכד בין כל אלה, אנשים אלה, שטפלותם ואבסורדיותיהם פצעו אותו עוד יותר קשות, מכיוון שלא ידעו על אהבתו, ולא היו מסוגלים, אילו ידעו, להתעניין בה כלל או לעשות יותר מאשר לחייך עליה כעל משחק ילדים או להביט בה כעל מעשה שיגעון, כך שהרגיש אותה כמצב סובייקטיבי שקיימת רק עבורו, מציאות שאין לה אישור חיצוני, והוא סבל בצורה מוחצת עד כדי כך שהרעש של הכלי המוזיקלי גרם לו לבכות, מכיוון שצריך להאריך את גלותו במקום זה אליו לא תגיע אודט, במקום בו אף אחד ואף דבר לא מודע קיומה, ממנו היא חסרה לחלוטין.”

“זה היה נורא להיות שחורה ולא להיות לי שום שליטה על חיי. זה היה אכזרי להיות צעירה וכבר מאומנת לשבת בשקט ולהקשיב להאשמות שהוטחו נגד צבעי בלי שום סיכוי להגנה. כולנו היינו צריכים להיות מתים. חשבתי שהייתי רוצה לראות את כולנו מתים, אחד על גבי השני. פירמידה של בשר, כשהלבנים בתחתית, כבסיס הרחב, ואז האינדיאנים עם הטומהוקים והטיפים והוויגוואמים וההסכמים המטופשים שלהם, השחורים עם המטלפות והמתכונים ושקי הכותנה והספיריטואלס שלהם הבולטים מתוך פיהם. הילדים ההולנדים היו צריכים כולם למעוד בנעליהם מעץ ולשבור את מפרקתם. הצרפתים היו צריכים להיחנק למוות על רכישת לואיזיאנה (1803) בעוד תולעי משי אכלו את כל הסינים עם הצמות המטופשות שלהם. כמין, היינו תועבה. כולנו.”

“החלטנו שהצרפתים לעולם לא יוכלו לכתוב תוכנה ידידותית למשתמש כי הם כל כך גסי רוח.”

“חושב על ארוחת הצהריים. סלמון מעושן עם חסה מיוחסת ופרוסות בצל חדות כתער שהושרו במי קרח, נמשחו בחזרת ובחרדל, והוגשו בלחמניות חמאה צרפתיות שנאפו בתנורים הלוהטים של קינוקוניה. כריך שנעשה בגן עדן”

“עכשיו, אם אתם כמוני — אם אתם כמו כמעט כל אחד באמריקה — אז כנראה יש לכם כמה דעות שליליות על הצרפתים, על סמך סרטים, שמועות, כותרות מהזמן האחרון, מפגשים מצערים עם מלצרים פריזאים, או... אתם יודעים... כל אותה אי־נעימות סביב משטר וישי.”