טום סטופארד

“ובכן, אני מאמין ברצויותה של חברה אופטימלית.”

“בסופו של דבר, צריך להרגיש בר־מזל שהדברים הסתדרו בסדר. כך הרגשתי כל השנים שבהן אני כותב מחזות.”

“אני חסר תקנה בלנסות להביט פנימה אל עצמי ולראות איך הדברים פועלים ולמה.”

“נתונים אמיתיים הם מבולגנים. ...שם בחוץ הכול מאוד רועש. קשה מאוד לזהות את המנגינה. כמו פסנתר בחדר הסמוך, הוא מנגן את השיר שלך, אבל למרבה הצער הוא לא מכוון, כמה מהמיתרים חסרים, והפסנתרן חירש לטון ושיכור — כלומר, הרעש! בלתי אפשרי!”

“אני לא זוכר מה היה התסריט הראשון שלי.”

“ישנם סוגים מסוימים של בדיחות שיש להם רק קשר להחלפת המילה הבלתי צפויה בהקשר מוכר. אם היית מתרגם משהו לצרפתית ואז נותן למישהו שלא הכיר את המקור לתרגם אותו בחזרה לאנגלית, היית מאבד את מה שהיה מצחיק.”

“בעיניי, המוניטין של הוראת שפות בכלל, ובמיוחד שפות מזרח אירופיות, העניקו לאוניברסיטת גלאזגו, ובהשתקפות גם למדינה, ייחוד.”

“גיל: זה [שיגעונו של המלט] באמת מסתכם בתסמינים. תשובות רוויות משמעות, רמזים מיסטיים, טעויות בזיהוי, טענה שאביו הוא אמו, דברים כאלה; רמזים להתאבדות, ויתור על פעילות גופנית, אובדן עליצות, רמזים לקלסטרופוביה, שלא לומר אשליות של כליאה; אזכורים לגמלים, זיקיות, סריסים, לווייתנים, סמוריים, נצים, מסורים — חידות, התחמקויות ופלפולים; אמנזיה, פרנויה, קוצר ראייה; חלימה בהקיץ, הזיות; דקירת זקניו, התעללות בהוריו, העלבת אהובתו, והופעה בציבור בלי כובע — ברכיים דופקות, גרביים שמוטות, ונאנח כמו תלמיד מאוהב, שבגילו זה כבר קצת מוגזם. רוז: וגם מדבר לעצמו. גיל: וגם מדבר לעצמו.”

“אין זה עניין של מה בכך לסכן אפילו חיים אחדים, כאשר דווקא הייחודיות של כל חיים היא שמבססת את הרעיון של חברה צודקת.”

“כוונתי עדיין היא לכתוב מחזה שינציח, אולי באופן ספקני למדי, את יום השנה החמישים למהפכה הרוסית. התחלתי בו בתחילת 1966, אבל מול חשיבותה העצומה וממשותה של המהפכה ההיא אני פשוט נבוך לחלוטין. אינני יודע מה לעשות איתה.”

“להיות אדם זה כבוד, כי אתה לא חתול או כלב או זר של צבעונים, אתה אדם אנושי ואנושיות אינה כמו משהו שיכולות להיות לו כמויות שונות, היא ממוצה כבר מההתחלה, כבוד מוחלט בכל פעם — להרוג אחד, להרוג מטען שלם של רכבת, אתה פשוט מזלזל בטרנסצנדנטי, זה הכול”

“כל חייך אתה חי כה קרוב לאמת, עד שהיא נעשית טשטוש קבוע בזווית עיניך. וכשמשהו דוחף אותה אל קווי המתאר, זה כאילו ארבו לך בידי דבר גרוטסקי.”

“כילד, הוטסתי במסוק הרחק מדרכם של הנאצים. למרבה הצער, הוצנחתי אל דרכם של היפנים, אבל אז הוטסתי שוב להודו.”

“כשהאלבום "The Dark Side of the Moon" היה חדש ב-1973, חבר שלי נכנס לחדרי, שם עבדתי, כשעותק בידו, ואמר: "אתה באמת חייב לכתוב מחזה על האלבום הזה.”

“שמחתי שלא ללכת לאוניברסיטה. לא יכולתי לחכות לצאת ממערכת החינוך.”

“כלומר, אילו בטהובן היה נהרג בהתרסקות מטוס בגיל עשרים ושתיים, תולדות המוזיקה היו שונות מאוד. וכך גם תולדות התעופה, כמובן.”

“כל יציאה היא כניסה במקום אחר.”

“כשאתה מערבב את פודינג האורז שלך, ספטימוס, כף הריבה מתפזרת סביבה ויוצרת עקבות אדומים כמו התמונה של מטאור באטלס האסטרונומי שלי. אבל אם תערבב לאחור, הריבה לא תתכנס שוב. ואכן, הפודינג אינו מבחין בכך וממשיך להיעשות ורוד בדיוק כפי שהיה קודם. אתה חושב שזה מוזר?”

“האופן שבו "כוכב" היה שמור בעבר למספר קטן של אנשים, וכאשר קטגוריית הכוכבים נעשתה רחבה כל כך, הם המציאו את "סופרסטאר", ואז הם המציאו את "מגהסטאר".”

“יש לי עווית של קנאה כלפי האדם שנהרג על ידי כוננית ספרים שנפלה, כל עוד זה לא קורה בטרם עת”