“שום דבר אינו שייך עוד לעצמו. העצים האלה שלך כי פעם הבטת בהם. הרחובות האלה שלך כי פעם חצית אותם. בתי הקפה וחנויות הספרים האלה, בתי הקפה והברים האלה, בעליהם היחיד הוא אתה. הם מסרו את עצמם ברצון כה רב, נכנעים לבושם שלך. שרת עם הציפורים והן עצרו להקשיב לך. חייכת אל הכוכבים הביישניים והם נפלו אל תוך שיערך. השמש והירח, הים וההר, כולם עזבו מלב שבור. שום דבר אינו שייך עוד לעצמו. פעם דיברת אליו, ואז האלוהים נעשה שלך. הוא יושב איתנו בחשכה עכשיו כדי לתכנן כיצד להפוך אותך לשלנו.”