קפה

“בגאוותנו הזמננו לפנות בוקר עוגת ביצים, לחם משומש וקפה, ומה שהגיע עכשיו זה סלט טומטה עם בצלים, כלי חרדלים, חתיכת מלון גדולה ושני בקבוקי סודה שמנת.”

“יכולת לשבת שם כל היום ולשתות קפה והם לעולם לא ביקשו ממך לעזוב, לא משנה כמה רע נראית. הם רק ביקשו מהבטלנים לא להביא את היין שלהם ולשתות אותו שם. מקומות כאלה נתנו לך תקווה כשלא הייתה הרבה תקווה.”

“אני אוהבת קפה חם מאוד, לא חזק מדי.”

“אפשר לדעת את מספר השעות שהושקעו בעבודה על ידי ספירת מספר טבעות הקפה על שולחנך”

“התברר שאנשים אכן בכו לתוך כוסות הקפה שלהם.”

“לכל אחד יש מישהו. זה יכול להיות חבר, מאהב, בן או בת זוג, שותף לכתיבה, או אפילו אותו אדם אחד שאתה רואה בבית הקפה בכל יום. לפעמים הם קיימים כדי לנחם אותך. לפעמים הם קיימים כדי לשגע אותך לגמרי. היו פתוחים לשניהם כצורה של שיפור עצמי.”

“כמה מאיתנו הקדישו לאחרונה זמן כדי להביט בשמיים; להתפעל מן העננים; להריח את הפרחים; או להריח את ניחוח הגשם הטרי; לקנות לזר כוס תה או קפה; להקדיש מזמננו כדי לעזור לאחר; או פשוט לקחת פסק זמן לשבת ולצפות באנשים ממהרים הנה והנה; לומר אני אוהב אותך; לחייך אל זר גמור; להצטרף לילדים מהרחוב כדי לשחק משחק? לצערי, הייתי צריך לומר....לא רבים. זה עצוב....”

“מה אתה רוצה? רק קפה. שחור — כמו הנשמה שלי.”

“האתגר טמון בידיעה כיצד להביא יום כזה אל סיומו. מוחו נמתח עד כדי דריכות על ידי האינטראקציות במשרד. עכשיו יש רק דממה ומהבהוב השעון שלא כוון על המיקרוגל. הוא חש כאילו שיחק במשחק מחשב שבחן ללא רחם את הרפלקסים שלו, ורק כדי שהתקע שלו יישלף לפתע מן הקיר. הוא חסר סבלנות וחסר מנוחה, אך בו בזמן מותש ושברירי. אין הוא במצב לעסוק בדבר מהותי. כמובן שאי אפשר לקרוא, שכן ספר כן ידרוש לא רק זמן, אלא גם מדשאה רגשית פנויה וברורה סביב הטקסט, שבה יוכלו אסוציאציות וחרדות לצוץ ולהתפרק זו מזו. אולי לעולם יעשה דבר אחד בלבד היטב בחייו. עבור השילוב המסוים הזה של עייפות ואנרגיה עצבנית, הפתרון היחיד שעובד הוא יין. ציוויליזציית המשרד לא הייתה יכולה להתקיים בלי ההמראות והנחיתות הקשות שמחוללים קפה ואלכוהול.”

“אז, זה מגיע מדמוקרטיה עתיקה מאוד, כמובן... אתה אומר, זה מגיע ממערכת של זוחלים? לא, אמר פורד, שבעתה היה מעט יותר רציונלי וברור יותר ממה שהיה, לאחר שהצליח לבלוע את הקפה בכוח. לא כל כך פשוט. לא כל כך פשוט בכלל. על כוכב הלכת שלהם, האנשים הם אנשים. המנהיגים הם זוחלים. האנשים שונאים את הזוחלים, והזוחלים משליטים עליהם. חריג, אמר ארתר, חשבתי שאתה אמרת שזה דמוקרטיה. אמרתי, אמר פורד. זה דמוקרטיה. אז, אמר ארתר, תקווה שלא נשמע כמי שמתעקש על דברים פשוטים, למה האנשים לא מסלקים את הזוחלים? זה פשוט לא עולה על דעתם, אמר פורד. להם יש את ההצבעה, אז הם מניחים שהמשטר שהם בחרו בו דומה יותר או פחות למה שהם רוצים. אתה אומר שהם באמת בוחרים בזוחלים? אכן, אמר פורד עם תנועת כתפיים”

“אני נופל בתוך עושר של שמחה רבה כשאני מתעמק בספרים, בקפה ובתהלוכותי.”

“אנחנו עסק של מיטות, ועסק של חדר קפה. אנחנו לא עסק כללי של הסעדה, וגם איננו רוצים להיות כזה. לפיכך, כשסועדים קופצים לביקור, אנחנו יודעים מה לתת להם כדי שירחיק אותם בפעם הבאה.”

“תעור ומתחושת עצבון פתאומי שלא ידעת ממנו קודם לכן. תנסה למצוא סיבה לו אך לא מצליח. חושב שקפה יוכל לשנות את הרגשה, אז עושה לעצמו כוס קפה חם ומגדיל את המוזיקה. האם מרגיש טוב יותר עכשיו?”

“אנחנו מדברים כל לילות, סילביה פלת' ואני. בלילות הקרים והחורפיים, עם כוסות הקפה בידינו, אנו מדברים שעות ושעות, סילביה פלת' ואני.”

“עוד מעט יונפקו לכולנו סורקי ידיים. כך, כשנפגוש אדם אחר, בין אם אנחנו מכירים אותו ובין אם לא, נוכל לסרוק את תעודות הזהות שלו. כך נדע אם לחייך, לקמט את המצח, לעוות את הפנים, לדבר, להתרחק, לצחוק, ללחוץ את ידו, לתת לו נשיקה, לשתות איתו קפה, להזמין אותו אל ביתנו, לעשות איתו עסקים, לקיים איתו יחסי מין, ללכת למשחק כדורגל, לשתות או לאכול ארוחת ערב יחד. אני שמח שהחיים שלנו נעשים כל כך מאורגנים בשבילנו, כי הייתי שונא להיאלץ לקבל את ההחלטות שלי בעצמי בנוגע לחיי שלי.”

“תפילה היא כמו קפה לנשמתי בבוקר”

“כל דבר רע יש לו מיליון דברים מרגשים מאוד, אם זה יצא ספר מדהים, או סרט חדש, או סיפור גילוי חדש, או השמים זוהרים בזהב שלא ניתן להאמין, או שאתה שותה את הכוס הקפה הטובה ביותר בחייך.”

“הוא חש שמנחשיו כמעט כמנחש הפושע, וזה היה נכון. אך הוא הבין היטב את החיסרון: "הפושע הוא האמן היצירתי; המנחש רק הביקורת", אמר עם צחוק מריר, וישב את כוס הקפה לשפתיו איטית, וירד אותה במהירות. הוא הוסיף בה מלח.”

“אם זה קפה, תביאו לי תה, אך אם זה תה, תביאו לי קפה”

“ילד, אתה חייב לאהוב את עצמך. אתה חייב לקום בארבע בבוקר, להכין קפה שחור, ולהביט בציפורים טובעות בחשכת השחר. אתה חייב לשבת ליד האיש בתחנת הרכבת שקורא את הספר האהוב עליך ולהתחיל שיחה. אתה חייב לחזור הביתה אחרי יום רע ולצרוב את העור שלך במקלחת. ואז אתה חייב לשטוף את כל הסדינים שלך עד שיריחו מחומר ניקוי לימוני שקנית בארבעה דולרים במכולת המקומית. אתה חייב להפסיק לקחת כל דבר כל כך אישית. אתה לא הירח המתנשק עם השמיים השחורים. אתה חייב להחמיא לגבות עקומות של מישהו ביריד אמנות ולומר לו שהעיניים שלו מזכירות לך בריכות שחייה ירוקות באמצע יולי. אתה חייב להפסיק לתת לעצמך להתעצבן מדברים שלא יישארו חשובים בעוד שנתיים. תישן עד מאוחר בבוקר של שבת ותעיר את עצמך מוקדם ביום ראשון. אתה חייב להפסיק לדאוג לגבי מה תגיד לה כשהיא תגלה. אתה חייב להפסיק לחשוב יותר מדי למה הוא הפסיק לדאוג לך לפני יותר משישה חודשים. אתה חייב להפסיק לבקש מכולם את הדעות שלהם. לעזאזל. תאהב את עצמך, ילד. אתה חייב לאהוב את עצמך.”