“הו, מלאכים עייפים, אל תביטו בי בעיניים האלה. אם זה מצבכם, מה נאמר על זעקותינו? מה אוכל לומר לכם על טוב שכבר אינכם יודעים? מה אוכל לומר לכם על אמונה, על תקווה ועל אהבה שאתם עצמכם מעניקים? הו, מלאכים, אל תתלשו עוד נוצה, זה לא השמיים, זה רק מזג האוויר. בבקשה, מלאכים, נסו. אנחנו אחד, כולנו יחד. הבטו למעלה והקשיבו, אומר זאת פעם אחת ואז אניח את עטי: אנחנו מצטערים על בורותנו, ואף על פי שאנו בני העולם, זה עלול לקרות שוב. אנחנו מצטערים על עייפותכם, ואף על פי שאינכם בני העולם, איננו אלא בני אדם.”