קמאנד קג'ורי

“אם היום אינו היום שלך, אז היה שמח כי יום זה לא ישוב לעולם. ואם היום הוא היום שלך, אז היה שמח עכשיו כי יום זה לא ישוב לעולם.”

“שעותיי מלאות בפנטזיה ובאדישות. בחלומות של יום ולילה, אני חושב על גן העדן שלי איתך. את כל הזמן שביניהם, אני מבלה ברשלנות בגיהינום בלעדייך.”

“חזור אליי. לאן הלכת? ולמה כל כך הרבה זמן? אני מתגעגעת לכוכב שמתחת לשפתך, לקבוצת הכוכבים שעל חזהך. אני מתגעגעת לדרכיך, לאופן שבו אתה לוכד במלכודת מילים כפרפרים ומשחרר אותן כדי שאחרים ייהנו מהן. אני מתגעגעת לרוך שלך, למתיקות נשימתך ולשיר קולך. אני מתגעגעת לאופן שבו אתה סוגד לי. חזור אליי שוב. למה הלכת? ולשם מה בכלל? השמים קשרו נגדנו. העננים באו והשתינו על חיינו. ריחם של חלקיקים טעונים עדיין נודף באוויר. מה יהיה עליך ועליי? חזור אלינו.”

“אני חושב שבכל פעם שיש פוטנציאל ליופי, אפשר למצוא יופי. ולכל דבר יש פוטנציאל ליופי.”

“האם אתה יודע מה אתה מקבל כשאתה מנסה לברוח? כשאתה נוסע קילומטרים בעיר נטושה או שוחה שעות בים חסר חוף? אתה מקבל את עצמך.”

“אתה יודע איך זה הולך: בשלב כלשהו בחייך, התאהבת במישהו וזכית להצצה באלוהים. ואז נטשת את החיים ואת האהוב והתחלת לחגוג את אהבתך לאלוהים.”

“דעה קדומה היא מעשה אלימות”

“אתם חושבים שאני מוותר. אני לא. אני נכנע.”

“יש אנשים שנמצאים בחושך מוחלט עד כדי כך שהם ישרפו אותך רק כדי לראות אור. נסה לא לקחת את זה באופן אישי.”

“הם רוצים שנהיה מפוחדים. הם רוצים שנהיה מפוחדים מלצאת מבתינו. הם רוצים שנחסום את דלתותינו ונחביא את ילדינו. מטרתם היא לגרום לנו לפחד מן החיים עצמם! הם רוצים שנשנא. הם רוצים שנשנא את "האחר". הם רוצים שננהג בתוקפנות ונשכלל עוינות. מטרתם היא לפלג את כולנו! הם רוצים שנהיה בלתי אנושיים. הם רוצים שנשליך מעלינו את טוב לבנו. הם רוצים שנקבור את אהבתנו ונשרוף את תקוותנו. מטרתם היא לקחת את כל אורנו! הם חושבים שחומות הלבנים שלהם יפרידו בינינו. הם חושבים שהפצצות הארורות שלהם יכניעו אותנו. הם כה בורים עד שאינם מבינים שנשמתי ונשמתך הן ידידות ותיקות. הם כה בורים עד שאינם מבינים שכאשר הם חותכים אותך אני מדמם. הם כה בורים עד שאינם מבינים שלעולם לא נפחד, שלעולם לא נשנא ושלעולם לא נשתוק, כי החיים הם שלנו!”

“לגימה אחת מן היין הזה ואתה תשתגע משכרות. אתה תסיר את המסכות שלך ותקרע את בגדיך — ותהרוס כל מה שמפריד בינך לבין האהוב. ברגע שתטעם את פרי הגפן הזאת, תגורש מן העיר של עצמך. אתה תשכח את העולם. אתה תשכח את עצמך. אני אומר לך: אתה תהפוך למשוגע המשוטט ברחובות ומחפש את האהוב ברגע שתשתה את יין האהבה הזה.”

“שיהפכו הגבולות לאור שמש, כדי שנחצה את הארץ הזאת כאומה אחת ונגרש את החושך.”

“אתה החלק האהוב עליי בחיים.”

“אולי סיפורים בוחרים כיצד יספרו אותם ומי יספר אותם.”

“האם זה מוזר, אהובי, שאני מקנא באחרים שטרם פגשו אותך על השיכרון שעוד עתידים לחוות? האם זה מוזר שאני מבקש להביט בך בעיניים חדשות כדי שאוכל לזכות בהנאה של להתאהב בך מחדש? אני אסיר תודה, כה אסיר תודה, על כך שאני מכיר את משמעות אנחותיך השונות. על כך שאני הסיבה לזעקות האקסטזה שלך. אבל, ולו רק לרגע, אני מבקש לתת לך לחמוק מידיי כדי שאוכל לתפוס אותך שוב. את, אהובי, את החריג. את היוצא מן הכלל שלי.”

“טעיתי כשאמרתי שאת חיה בלבי. כמה אבסורדי הייתי כשאת חיה בקצות אצבעותיי, כך שכל מה שאני נוגע בו הוא את. כמה טיפש הייתי כשאת חיה באצבעות רגליי, כך שבכל מקום שאליו אני הולך יש את. כמה חסר היגיון מצדי לומר שאת חיה בלבי, כשאת נושמת בריאותיי, הולכת על מוחי, ושותה בפי. באתי לכתוב לך עוד שיר, אבל אפילו כל שיר שלא נכתב הוא את.”

“שני דברים דרושים כדי להעלות מודעות: חינוך ואהבה. ושני אלה הולכים יד ביד, כי אפשר ללמד אותנו לאהוב.”

“זה דבר מסוכן להחליף חיים בקריאה או בכתיבה. תחיה תחילה, ואז כתוב.”

“כי באמת, אהובתי, אם חשבת עליי פעם אחת, הרי שאני חשבתי עלייך אלף פעמים. לכדת את לבי. הוא שלך. אני נתון עכשיו לחסדייך”

“ליסבון, בעיניי, היא ליסבון של פסואה. בדיוק כמו שלונדון היא של וולף, או ליתר דיוק, של גברת דאלווי. ברצלונה היא של גאודי ורומא היא של דה וינצ'י. רואים אותם בכל חריץ ושומעים את הדי שלהם בכל קתדרלה. הייתי רוצה להיות הילד, או ליתר דיוק, האם של עיר, אבל אין לי לא בית ולא מקום מנוחה. הגזע שלי הוא האנושות. הדת שלי היא טוב לב. העבודה שלי היא אהבה, ו, ובכן, העיר שלי היא חומות לבך.”