קרבה

“האם זו הייתה חוכמה? האם זה היה ידע? האם זו הייתה, שוב, ההטעיה שביופי, כך שכל תפיסותיו של אדם, באמצע הדרך אל האמת, הסתבכו ברשת זהב? או שמא היא נעלה בתוכה איזה סוד שללא ספק לילי בריסקו האמינה שלאנשים חייב להיות כדי שהעולם ימשיך להתקיים בכלל? לא כל אחד יכול היה להיות מפוזר כל כך, לחיות מהיד לפה כמוה. אבל אם הם ידעו, האם יכלו לומר לה מה הם יודעים? יושבת על הרצפה כשזרועותיה כרוכות סביב ברכיה של גברת רמזי, קרובה ככל שיכלה להתקרב, מחייכת למחשבה שגברת רמזי לעולם לא תדע את סיבת הלחץ הזה, דמיינה כיצד בחדרי המוח והלב של האישה שבמובן הפיזי נגעה בה עמדו, כמו האוצרות בקברי מלכים, לוחות הנושאים כתובות קדושות, שאם אפשר היה לפענח אותן היו מלמדות את האדם הכול, אך לעולם לא יוצגו בגלוי, לעולם לא יובאו לידיעת הציבור. איזו אמנות הייתה שם, הידועה לאהבה או לתחבולה, שבאמצעותה אפשר היה לחדור אל אותם חדרים סודיים? איזו תחבולה להפוך, כמו מים שנמזגו אל כד אחד, לאותו דבר עצמו, לחד אחד עם האובייקט שאותו העריץ? האם הגוף יכול היה להשיג זאת, או המוח, המתמזגים בעדינות במעברים המורכבים של המוח? או הלב? האם אהבה, כפי שאנשים קראו לה, יכלה להפוך אותה ואת גברת רמזי לאחד? שכן לא ידע אלא אחדות היא שייחלה לה, לא כתובות על לוחות, שום דבר שאפשר היה לכתוב באיזו שפה שתהיה המוכרת לבני אדם, אלא הקרבה עצמה, שהיא ידע, כך חשבה, כשהשעינה את ראשה על ברכה של גברת רמזי.”

“היותי נולדת אישה היא טרגדיה אכזרית בי. עוד לפני שנקנקתי, הוגדרתי כעוברת לעולם של שדיים ובריחיים ולא של זקן ושק. כל תחום פעולה, מחשבה ורגש שלי הוגבל מראש על ידי הנשמה האינסופית של הנשיותי. כן, רצוני העז להתחבר לקבוצות של עובדי כביש, ימאים וחיילים, לאנשי הבר, להיות חלק מהסצנה, אנונימית, שומעת, מסכמת – הכל נהרס על ידי העובדה שאני ילדה, אישה תמיד בסכנת תקיפה. ענייני העז באנשים ובחייהם לעיתים מתפרשים כרצון לסדום אותם או כהזמנה ליחסים. אך, אלוהים, אני רוצה לדבר עם כל אחד שאני יכולה, עמוק ככל האפשר. אני רוצה לשכב בשדה פתוח, לנסוע מערבה, ללכת בחופשיות בלילה...”

“כל הגברים, במודע או שלא במודע, כמהים לסמכות על סביבתם, במיוחד על בני גילם בחברה, גברים ונשים כאחד. נשים, לעומת זאת, כמהות לאינטימיות, במיוחד מצד בנות גילן בחברה. בלשון הדיבור, זה מה שאתם מכנים ״רכילות״.”

“סקס לא מספק לכל החיים, ככל שיש לך ממנו יותר, כך אתה רוצה ממנו יותר. וככל שיש לך ממנו יותר, כך אתה דועך יותר.”

“היינו שישה סביב שולחן בהמפטון קורט. קמנו והלכנו יחד לאורך השדרה. בדמדומים הדקים והלא מציאותיים האלה, כמו הדים של צחוק מהדהד בסמטה, הרגשתי שהחיוניות והבשר חוזרים אליי. מול השער, מול איזה עץ ארז, ראיתי את נוויל, ג'יני, רודה, לואיס, סוזן ואותי, בוערים באור יקרות – החיים שלנו, הזהות שלנו. המלך ויליאם עוד נראה כמו מלך לא אמיתי והכתר שלו כצעצוע מנצנץ. אבל אנחנו – מול הלבנים, מול הענפים, שישה מתוך מיליוני מיליארדים, לרגע אחד מתוך אינסוף הזמן שעבר ושיבוא, בערנו שם בניצחון. הרגע היה הכול; הרגע הספיק.”

“אהדה למודרניות משותפת לאידאולוגיות שאין להן שום דבר אחר משותף – תאוה לאמונה מוסרית ברורה, לקרבה של כפר קטן, לערכי משפחה, לקומוניזם פרימיטיבי, לבריאות סביבתית, לסולידריות קהילתית, או להרמוניה עם תזמורת הטבע.”

“אלה שלא ידעו מעולם את הקרבה העמוקה והחברות העזה של אהבה הדדית חסרו את הטוב ביותר שהחיים יכולים להעניק.”

“לא הזמן או ההזדמנות הם שיקבעו את הקרבה;—הנטייה לבדה היא שתקבע זאת. שבע שנים לא יספיקו כדי להפוך אנשים מסוימים למכירים זה את זה, ושבעה ימים הם יותר ממספיקים לאחרים.”

“אינטגרציה נובעת מאינטימיות עם הרגשות שלנו ועם גופנו, כמו גם עם מחשבותינו.”

“התפיסה שבנים רוצים לישון עם אמם נראית לגברים רבים כדבר הכי טיפש שהם שמעו אי פעם. ברור שלא נראה כך לפסיכואנליטיקן, שכתב שבעבר, כילד, התעוררה בו תגובה מינית כאשר ראה את אמו מתלבשת. אך פסיכואנליטיקן זה היה מונח על ידי אישה שטיפחה אותו, ואולי לא חווה את הקרבה המוקדמת שיכולה הייתה להזהיר את מערכת ההכרה שלו שמדובר באמו. תאוריית וסטמרק עלתה על פסיכואנליטיקן.”

“כאשר אנו מוכנים לחקור את חוויותינו שלנו, אנו פותחים את הפתח לקשר עמוק יותר ולאינטימיות”

“לעולם אינך יכול לכעוס על אף אחד כשאתה פשוט לבד; עלבונות נובעים מקרבה יתרה, אפילו עם האנשים המכובדים ביותר.”

“אך כאשר קשר זה של בושה הדדית, בו כל אחד מרגיש שהאחר מרגיש משהו, קיים פעם אחת, אין אפשרות להסיר את השפעתו.”

“אתה חייב לאהוב. כשאתה אוהב, יש לך שליטה עצמית. כשיש לך שליטה עצמית, יש לך חירות. החירות מובילה לשיתוף אינטימי. זכור שאתה אחראי לבחירה שלך, להחלטה שלך ולגבול שלך.”

“אני לא רואה דבר מלבד יומרנות ומנטליות ירודה בנשים שגורמות לגבר לרדוף אחרי חור שבקרוב יאוכלס בטרמיטים ובתולעים.”

“אנשים מגיעים למין בהאמונה שזה יספק את כל התשוקה האמוציונלית שיכולה הייתה להגיע מהאהבה. רוב הגברים חושבים שמין ייתן להם תחושת חיים, שליחות, קרבה, אינטימיות, נאותות. וברוב המקרים, המין פשוט לא משלים את המשימה. עובדה זו אינה גורמת לגברים להפסיק לחשוש על המין; היא מגבירה את התאוה ואת התשוקה שלהם.”

“והיא חשבה, ברטט מרושע, על מה שאנשים אלה היו עושים אילו קראו את מחשבותיה ברגע זה; אילו ידעו שהיא חושבת על גבר במחצבה, חושבת על גופו באינטימיות חדה כפי שאין חושבים על גופו של אחר אלא רק על גופו של עצמו. היא חייכה; הטוהר הקר של פניה מנע מהם לראות את טיבו של החיוך הזה.”

“גילוי העצמי משנה הכל, כולל את היחסים עם האנשים. כשאת/ה מוצא/ת את עצמך האותנטי, אלה שהאמינו במכשירך יתאכזבו. אולי תגיע לבד, אבל לא צריך להישאר כך. אף על פי שהפרידה מהקשרים הישנים כואבת, לא זוו היא טרגדיה. זו הזדמנות. עכשיו את/ה יכול/ה למצוא אנשים שמבינים את חשיבות החיפוש אחר אמת ואותנטיות. עכשיו את/ה יכול/ה למצוא אנשים שרוצים להתחבר עמוקות, כמו שאת/ה תמיד רצית, במקום שיחות ריקות ומשחקי ראש. עכשיו את/ה יכול/ה ליהנות מאינטימיות אמיתית. עכשיו את/ה יכול/ה למצוא את השבט שלך.”

“הוא הלך עוד רחוק יותר; דאג ודחק אותו החשיבה, בשעה שזה עבר לידו, קרוב כל כך אך גם כל כך רחוק עד שאין לו גבול, כך שבעודו נשמע אל אוזניהם, הוא לא מכיר אותם, והוא יתעצב כמעט על כך שיש לו משמעות משלו, יופי עצמי ולתמיד, זר להם, בדיוק כמו שבאבני היהלום הנתנות לנו או אפילו באותיות הכתובות לנו על ידי אישה שאנו אוהבים, אנחנו מתלוננים על "המים" באבן או על המילים בשורה כי הם לא נוצרו כולם מהרוח של אינטימיות זעומה ונדידה ושל אישה בלתי-משויכת.”

“כשאחד מהם פוגש את החצי האמיתי שלו, בין אם הוא אוהב צעירים או סוג אחר, הם נדהמים מאהבה, ידידות וחיבה, ואינם נפרדים זה מזה, אפילו רגע אחד, כפי שאומר.”