קמאנד קג'ורי

“לא כתבתי לך שיר כבר שנים, כך נדמה. איך ייתכן שזו אשמתי כשמילות התיאור שלך טרם נבראו? כשלאלפבית חסרות ממש האותיות? איך ייתכן שזו אשמתי כשיפעתך רק הולכת וגדלה עד שאני מושיט יד אל העט והנייר? אמור לי כיצד אני אשם כשאני רק מתחיל בשירים ואתה שירה מופלאה? לכתוב אותך במילים פירושו להניח עליך רעלה. מדוע עליי לכתוב כשאני יכול לנשק אותך במקום זאת?”

“השירים האלה הם כוסות שאליהן אני מוזג את חיי. הנה, שתה!”

“כל ההמתנה הזאת. להמתין שהגשם ייפסק. להמתין בפקק. להמתין לחשבון. להמתין בשדה התעופה לחבר ותיק. להמתין לצאת לדרך. ואז יש ההמתנה הגדולה: להמתין להתבגר. להמתין לאהבה. להמתין להראות להוריך שכשיהיו לך ילדים תהיה שונה. להמתין לפרוש. להמתין למוות. למה אנחנו חושבים שההמתנה היא ההפך מהחיים, כשכמעט כל החיים הם המתנה?”

“עליך להיות חי יותר מן החיים. עליך לראות את החושך רוקד ולשמוע את הדממה שרה. עליך להיות ער יותר מן האור, כי לא נולדנו ישנים, ולא עלינו לחיות ישנים. רק אז תרדמתו של המוות תהיה מתוקה.”

“לפעמים סופר פשוט מוצא דרכים חדשות לומר את מה שכבר נאמר, כי בסופו של דבר, האמת אינה מקורית”

“בוא אליי. למה עליך להרוס את הרגע הזה? אתה נושא עליך משא של מחשבה. נושא עליך משא של העבר ושל ציפיות העתיד. אתה נושא עליך משא של עצמך. השלך את כל אלה הצידה על ידי צחוק על עצמך. ואהוב, כי מה עוד יש מלבד לאהוב אותי? קח אותי עכשיו ותהי זו גן עדן עבורנו.”

“מהו האהבה הזאת שמאפשרת לי לראות יופי, ושגורמת לכל דבר יפה להשיב אותך אליי? מהו האהבה הזאת שגורמת לי להכריז ״אני אוהב אותך״ אף על פי שכבר אמרתי זאת רק לפני רגע? מהו האהבה הזאת שממשיכה לגדול גם כשחזהי כואב וכואב לאהוב אותך עוד יותר? אמור לי: כיצד עליי למצוא מהי האהבה הזאת, כשהיא זו שמצאה אותך, אותי, את השיר הזה ואת היקום הזה?”

“ראשית, ברא את האגו שלך. אחר כך, השמד אותו. זה כל החיים.”

“אני כותב כי הביטחון של אהבתך מאפשר לי לפתח את מלאכתי מבלי להטריד את עצמי בזוטות — כאילו אהבתך יכלה להיות שלמה עוד יותר. אבל אני כותב, בראש ובראשונה, בגללך, המוזה שלי. אני כותב כדי שעינייך הירוקות יחליקו על מילותיי הצנועות וכדי לזכות בהנאה לשמוע אותך משמיעה אותן.”

“לכל הכוכבים האלה, שום דבר אינו חדש. הם ראו כל מיני מלחמות וגם נסים. הם יודעים שהשליחים עם ספרי הקודש שלהם יחייכו וירחצו את ידיהם בדם. הם יודעים שהפוליטיקאים עם המראה הנאה שלהם יגרמו לעניים לאכול פשטידות של בוץ. הם ראו את כדור הארץ קופא ואז נשרף מתאווה. הם ראו את העצים ואת הימים מתרוקנים. ואף על פי כן, לא תשמעו את לעגם כשאדם מגיע, ואחרי שחווה מספר שנים, מכריז: "חייתי!" כי שום דבר אינו חדש תחת הכוכבים האלה: השקרים, האהבה, הזיכרונות והצלקות, החורבן, המהפכה, המזויפים והאמיתיים, המשפחות, החברים, שום דבר מזה אינו חדש. הכול מזה — אפילו אני ואתה.”

“קמנד, תמותי כל יום כדי שתזכרי לחיות.”

“בקש מעיניך לראות רק כדי לחפש אהבה. בקש מפיך לדבר רק כדי להשמיע דברי אהבה. בקש מידיך לחוש אם רק כדי לגעת באהוב.”

“אם האהבה מכבידה עליך ומטילה צל על חייך, אז זו אינה אהבה. אהבה היא אור והופכת אותך לקליל.”

“למה לא כתבת כל הזמן הזה?האם לא זכרת אותנו בשיר?בריקוד?בשמים המפוזרים בכוכבים?האם לא השתכרת?למה לא כתבת כל הזמן הזה?האם לא זכרת אותנו בסרט?בספר?בשקיעות ובזריחות אידיליות?האם לא התמסטלת?טוב שלא עשית זאת.כי הכול כשורה.אני שיכורה ומבולבלת.כבר שכחתי אותךואת דרכיך המכשפות.”

“חשוב על העץ הנושא מזון: אף שהפירות נקטפים, הצמח ממשיך להניב. לכן תן את כל האהבה שיש לך. אל תשמור ממנה דבר במאגר. מה שניתן אינו אובד; הוא ישוב.”

“כתיבת שירים היא פשוט תירוץ לזכור אותך.”

“נשק את הצלקות שלך. התאהב בהן. הן צריכות לשמש תזכורות מאשרות-חיים — עקבה מתמשכת של תקווה. הסיבה היחידה שיש לנו את הצלקות האלה היא משום ששרדנו ועדיין אנחנו כאן.”

“לקחו לי את הספרים כי המסר שלי היה אהבה. לקחו לי את העט כי המילים שלי היו אהבה. ואז לקחו לי את הקול כי השיר שלי היה אהבה. בקרוב ייקחו גם אותי, כך שלא יישאר דבר. אבל הם לא יודעים שכאשר אני אלך, האהבה שלי תישאר.”

“האוהב שותה והנושא את הכוס מוזג. האוהב חושב אך נושא הכוס יודע: אהבה מולידה אהבה. מכיוון שהיין הזה הוא אהבה, אז הכוס הזאת היא אהבה, אז בית המרזח הזה הוא אהבה, אז החיים האלה הם אהבה.”

“להתגעגע אליך, התגעגעתי לחלק ממני שחלקתי איתך, שכעת איננו. להתגעגע אליך, כשבעצם, זו הייתה הדרך שבה גרמת לי להרגיש והדברים שגרמת לנו לעשות. להתגעגע אליך, לא הייתי אמור. אבל איני יכול שלא להתגעגע למי שהייתי איתך. להתגעגע אליך, התגעגעתי והתגעגעתי כל כך הרבה מן העולם, ואפילו לא התגעגעו אליי בחזרה.”