קהילה

“הדאגה החברתית המשותפת מפני האהבה צריכה להיענות, כדי שנוכל לטעון בזכות אתיקה של אהבה שתתעורר בנו את האומץ לעשות את השינויים הדרושים.”

“מי זוכה להיות האהוב ביותר בכל קהילה? מי הוא האמין ביותר? ובכן, האיש שעושה את העבודה המלוכלכת, כמובן, ועושה אותה בחיוך. האיש שעושה את העבודה שלא היית מסוגל להביא את עצמך לעשות.”

“יושרה פירושה שאדם הוא אותו אדם מבפנים כפי שהוא טוען שהוא מבחוץ. הוא אותו אדם לבדו בחדר מלון במרחק אלף מייל מהבית כפי שהוא בעבודה או בקהילה שלו או עם משפחתו. אפשר לסמוך על אדם ישר.”

“במהלך המאבק שלך החברה אינה זר פרחים, היא זר קקטוסים.”

“כסף כבר אינו כסף. זמן כבר לא מרגיש כמו זמן. גם תחושת הקהילה שלך התאדתה, או שהיא הפכה למשהו שאתה מבקר בו בשתיים לפנות בוקר באתר אינטרנט.”

“ביסודו, ההיגיון הוא זה של האינקוויזיטור הגדול, שתקף במרירות את ישו על שהציע לבני האדם חירות ובכך דן אותם לאומללות. הכנסייה חייבת לתקן את מעשהו הרע של ישו על ידי הצעת המתנה שההמון האומלל של האנושות משתוקק לה וזקוק לה יותר מכול: כניעה מוחלטת. עליה “להכניע את החירות” כדי “להפוך את בני האדם למאושרים” ולספק את “קהילת הפולחן” השלמה שהם מחפשים בלהיטות. בעידן החילוני המודרני, פירוש הדבר הוא פולחן דת המדינה, אשר בדמוקרטיות המערביות מגלם את דוקטרינת הכניעה לאדוני המערכת של הסבסוד הציבורי, הרווח הפרטי, המכונה יזמות חופשית. יש להחזיק את העם בבורות, לצמצם אותו לסיסמאות שוביניסטיות, לטובתו שלו. וכמו האינקוויזיטור הגדול, המשתמש בכוחות הנס, המסתורין והסמכות “כדי לכבוש ולשבות לעד את מצפונם של המורדים חסרי האונים הללו למען אושרם” וכדי לשלול מהם את חופש הבחירה שהם כה חוששים ממנו ומתעבים אותו, כך גם על ה“צופים הקרים” ליצור את ה“אשליות ההכרחיות” ואת ה“פישוטים רגשיים רבי-עוצמה” השומרים את ההמונים הבורים והטיפשים ממושמעים ומרוצים.”

“הם רוצים שנהיה מפוחדים. הם רוצים שנהיה מפוחדים מלצאת מבתינו. הם רוצים שנחסום את דלתותינו ונחביא את ילדינו. מטרתם היא לגרום לנו לפחד מן החיים עצמם! הם רוצים שנשנא. הם רוצים שנשנא את "האחר". הם רוצים שננהג בתוקפנות ונשכלל עוינות. מטרתם היא לפלג את כולנו! הם רוצים שנהיה בלתי אנושיים. הם רוצים שנשליך מעלינו את טוב לבנו. הם רוצים שנקבור את אהבתנו ונשרוף את תקוותנו. מטרתם היא לקחת את כל אורנו! הם חושבים שחומות הלבנים שלהם יפרידו בינינו. הם חושבים שהפצצות הארורות שלהם יכניעו אותנו. הם כה בורים עד שאינם מבינים שנשמתי ונשמתך הן ידידות ותיקות. הם כה בורים עד שאינם מבינים שכאשר הם חותכים אותך אני מדמם. הם כה בורים עד שאינם מבינים שלעולם לא נפחד, שלעולם לא נשנא ושלעולם לא נשתוק, כי החיים הם שלנו!”

“אדם בוגר מוצא שמחה בפעולות יומיומיות, מעריך את השקט שבעצם הקיום, ומאזן את האחריות שנובעת מחיי משפחה וקהילה. כשהוא מפנה את תשומת הלב החוצה, עוזר לאחרים בזמנים קשים, ולא שוקע בעצמו, הוא משחרר את המוח שלו מבלגן של מחשבות טורדניות, רצונות אנוכיים ודברים לא חשובים.”

“מה שמכה כיום כראוי לציון לגבי מעמד בעלי ההון החדש של המאה התשע־עשרה הוא חוסר האחריות המוחלט שלהם; הם רואים הכול במונחים של הצלחה אישית, כמעט בלי כל מודעות לכך שהקהילה קיימת.”

“העבודה המשותפת בסדנאות והקבוצות של הכותבים לא היו קיימות כשאני הייתה צעירה. זו המצאה נפלאה. היא מקנה לכותב קהילה של אנשים העוסקים באותו אמנות, סוג הקבוצה שזמרים, ציירים ורוקדים תמיד היו בעלייה.”

“השקעה למען העניים דורשת השתתפות של כל הקהילה.”

“כשמבקשים לבחון סטטיסטיקות של הקהילה הלבנה בלבד, ניתן לראות שמתפתחת ביניהן עולם משני, בו הצלחה מתאפיינת בחינוך גבוה ודחיית הולדת ילדים עד לאחר נישואים, בעוד שהאוכלוסייה הענייה מורכבת בעיקר מאלה שאינם בעלי חינוך גבוה ומיילדים מחוץ לנישואים.”

“תפתחי, שבורי. ישבי עם פתיחותם של אחרים. תהיי אהבה תרפאך.”

“ההוראה צריכה להיות כזו שמה שמוצע ייתפס כמתנה יקרת ערך ולא כחובה קשה. לעולם אל תראה בלימוד חובה אלא הזדמנות מעוררת קנאה ללמוד להכיר את ההשפעה המשחררת של היופי בממלכת הרוח, לשמחתך האישית ולתועלת הקהילה שאליה שייך פועלך העתידי.”

“התייחס לאחרים בכבוד, ותמיד תהיה עשיר, כי הקהילה שלך היא המטבע האמיתי שלך.”

“וכשהתבגר, כסטודנט להיסטוריה, הבחין קנכט יותר ויותר בכך שאין להיסטוריה להיווצר ללא החומר והאנרגיה של העולם הזה, השחור של אגויזם ואינסטינקטיביות, ושגם יצירות גבוהות כהורדה נולדו בתוך הזרם הערפילי הזה, ובעוד או פחות זמן יאבדו בו שוב...לא היה זה בעבורו רק בעיה אינטלקטואלית בלבד, אלא הוא התעניין בה יותר מכל בעיה אחרת, והיא התגלתה לו כמשימה אישית חלקית. הוא היה אחד מהאנשים שיכולים להיפגע, להתייבש ולמות כאשר רואים את האידיאל שבו האמין, או את הארץ והקהילה שבאה לו, נדבקים במחלה.”

“הבעיה הראשית בקהילה ההיספנית היא: "איך אני משאיר את ילדי טובים יותר ממני?”

“כולם קשים מאוד ומיוסרים להיות לידם. לכל אחד יש משהו פגום באופן מהותי. עם כולם קשה מאוד לחיות.”

“המועצות הכהניות מלמדות ומסייעות לחבריהן להשיג בריאות טובה, יציבות כלכלית, וצורכי מזון ולבוש לשנה אחת. הן מלמדות גם את חבריהן להיות עצמאיים ולהעניק את זמנם, כישוריהם והרכוש שלהם לטובת הכנסייה, הקהילה והצרכים.”

“ספרייה היא מקום שהוא מאגר של מידע ומעניק לכל אזרח גישה שווה אליו. זה כולל מידע על בריאות. וגם מידע על בריאות הנפש. זהו מרחב קהילתי. זהו מקום של ביטחון, מקלט מן העולם.”