“למה אנחנו צריכים להקשיב ללב שלנו?” שאל הנער, כשחנו באותו יום. “כי, בכל מקום שבו נמצא לבך, שם תמצא את אוצרך.” “אבל ליבי נסער,” אמר הנער. “יש לו חלומות, הוא מתרגש, והוא נעשה נלהב מאישה מן המדבר. הוא דורש ממני דברים, והוא מונע ממני לישון לילות רבים, כשאני חושב עליה.” “ובכן, זה טוב. לבך חי. המשך להקשיב למה שיש לו לומר.” . . . “ליבי הוא בוגד,” אמר הנער לאלכימאי, כשעצרו לנוח את הסוסים. “הוא לא רוצה שאמשיך.” “זה הגיוני,” השיב האלכימאי. “כמובן הוא מפחד שבשאיפה להגשים את חלומך, תאבד את כל מה שהשגת.” “ובכן, למה שאקשיב ללב שלי?” “כי לעולם לא תוכל עוד להשתיק אותו. גם אם תעמיד פנים שלא שמעת את מה שהוא אומר לך, הוא תמיד יהיה שם בתוכך, יחזור ויאמר לך מה אתה חושב על החיים ועל העולם.” “אתה מתכוון שעליי להקשיב, גם אם הוא בוגדני?” “בגידה היא מכה שמגיעה במפתיע. אם אתה מכיר היטב את לבך, הוא לעולם לא יוכל לעשות לך דבר כזה. כי תדע מה הם חלומותיו ורצונותיו, ותדע כיצד להתמודד איתם.” “לעולם לא תוכל להימלט מלבך. לכן עדיף להקשיב למה שיש לו לומר. כך לעולם לא תצטרך לפחד ממכה בלתי צפויה.”
פאולו קווליו