ניל גיימן

“כמחבר, מעולם לא שכחתי איך לחלום בהקיץ.”

“זיכרונות חיכו בשוליים של הדברים, וקראו לי להתקרב.”

“סיפור חשוב, אני חושד, רק במידה שהאנשים בסיפור משתנים.”

“אתה יודע, זה מוזר להתראיין! כי הדבר המוזר בלהתראיין הוא ששואלים אותך שאלות כאלה שמעולם לא חשבת עליהן, ואתה מגלה מה אתה חושב כשאתה עונה.”

“לא הייתי רוצה להינשא למי שכבר היה נשוי. זה היה, היא סברה, כמו לתת למישהו אחר לשבור את הפוני של עצמך.”

“איבדתי פעם קצת זמן. הוא תמיד נמצא במקום האחרון שאתה מחפש בו.”

“ההבדל הגדול ביותר בין אנגליה לאמריקה הוא שלאנגליה יש היסטוריה, בעוד שלאמריקה יש גאוגרפיה.”

“עבור כמה אנשים המוות הוא שחרור, ועבור אחרים המוות הוא תועבה, דבר נורא. אבל בסופו של דבר, אני שם בשביל כולם.”

“אתה מקבל רעיונות מחלימה בהקיץ. אתה מקבל רעיונות משעמום. אתה מקבל רעיונות כל הזמן. ההבדל היחיד בין סופרים לאנשים אחרים הוא שאנחנו שמים לב כשאנחנו עושים את זה.”

“כל מה שעשיתי, אמרה, כל מה שניסיתי לעשות. הכול לשווא. שום דבר אינו נעשה לשווא לחלוטין, אמר שועל החלומות. שום דבר אינו מתבזבז. את מבוגרת יותר, וקיבלת החלטות, ואת אינך השועל שהיית אתמול. קחי את מה שלמדת, והמשיכי הלאה.”

“כוכבי רוקנרול נמצאים במצב הרבה יותר טוב מסופרים כשהם בסיבוב הופעות.”

“ואנשים שהיו שורפים את המילים, האנשים שהיו מורידים את הספרים מן המדפים, הכבאים והבור, אלה שפוחדים מסיפורים וממילים ומחלומות ומליל כל הקדושים ומאנשים שקיעקעו על עצמם סיפורים ו-Boys! You Can Grow Mushrooms in Your Cellar! וכל עוד המילים שלך, שהן אנשים, שהן ימים, שהן חיי, כל עוד המילים שלך שורדות, אז חיית והיית חשוב ושינית את העולם, ואני איני יכול לזכור את שמך. למדתי את ספריך. צרבתי אותם במוחי. למקרה שהכבאים יבואו לעיר.”

“הבט בפניך אל חייך, אל כאבם, אל עונגם, אל תותיר שום נתיב שלא נלָקַח”

“לעולם אל תסמוך על המספר. סמוך רק על הסיפור.”

“קורליין ניסתה לצייר את הערפל. אחרי עשר דקות של ציור עדיין היה לה דף נייר לבן שעליו היה כתוב "ערפל" באחת הפינות באותיות מעט מתפתלות. היא נהמה והעבירה אותו לאמה. "ממ. מאוד מודרני, יקירתי," אמרה אמה של קורליין.”

“אמא שלי הייתה אומרת, ״החיים לא הוגנים,״ אמר שאדו. ״כמובן שהיא אמרה,״ אמרה ונסדיי. ״זה אחד מהדברים שאמהות אומרות, ממש לצד ׳אם כל החברים שלך היו קופצים מצוק, גם אתה היית עושה את זה?׳״ ״דפקת את הבחורה הזאת בעשרה דולרים, אני החלקתי לה עשרה דולרים,״ אמר שאדו בעקשנות. ״זה היה הדבר הנכון לעשות.״ מישהו הודיע שהטיסה שלהם עולה למטוס. ונסדיי קם. ״הלוואי שהבחירות שלך יהיו תמיד כל כך ברורות,״ אמר.”

“מה שנחלם לעולם לא יוכל ללכת לאיבוד, לעולם לא יוכל להיחלם שוב לאחור”

“המרקיז נאנח. "חשבתי שזה רק אגדה," אמר. "כמו התנינים בביוב של ניו יורק." אולד ביילי הנהן, בחוכמה: "מה, המפלצות הלבנות הגדולות? הן שם למטה. היה לי חבר שאיבד את הראש לאחת מהן." רגע של דממה. אולד ניילי החזיר את הפסל למרקיז. ואז הרים את ידו, והצליף בה, כמו יד של תנין, לעבר קאראבס. "זה היה בסדר," גיחך אולד ביילי בחיוך שהיה נורא למראה. "היה לו עוד אחד.”

“אוקטובר ידע, כמובן, שפעולת הפיכת דף, סיום פרק או סגירת ספר, לא סיימה סיפור. משהודה בכך, היה מודה גם שסופים טובים מעולם לא היו קשים למצוא: "זה פשוט עניין," הוא הסביר לאפריל, "של מציאת מקום שטוף שמש בגן, שבו האור זהוב והדשא רך; מקום לנוח בו, להפסיק לקרוא, ולהיות שבע רצון.”

“העולם תמיד נראה בהיר יותר כשזה עתה יצרת משהו שלא היה שם קודם.”