“לסגת לאחור מכל מה שאפשר לכנותו טבע אל רוחניות שלילית, הרי זה כאילו היינו בורחים מסוסים במקום ללמוד לרכוב. במצבנו הנוכחי, כעולי רגל, יש די והותר מקום (יותר מקום מרובנו אוהבים) להימנעות, להתכחשות ולהמית את תשוקותינו הטבעיות. אבל מאחורי כל סגפנות צריכה לעמוד המחשבה: מי יפקיד בידינו את העושר האמיתי אם איננו יכולים להיות נאמנים אפילו לעושר הנכחד? מי יפקיד בידי גוף רוחני אם אינני יכול לשלוט אפילו בגוף ארצי? גופים קטנים וכלי-חלוף אלה שיש לנו עכשיו ניתנו לנו כשם שסוסי פוני ניתנים לתלמידי בית ספר. עלינו ללמוד להסתדר עמם: לא כדי שביום מן הימים נהיה חופשיים מן הסוסים לחלוטין, אלא כדי שביום מן הימים נוכל לרכוב יחפים מאוכף, בביטחון ובשמחה, על אותם הרים גדולים יותר, אותם סוסים מכונפים, זוהרים ומטלטלי עולם, אשר אולי כבר עכשיו ממתינים לנו בחוסר סבלנות, חובטים בפרסותיהם ונוחרים באורוות המלך. לא שהדהרה תהיה בעלת ערך כלשהו אלא אם כן תהיה דהרה עם המלך; אך כיצד אחרת — שכן הוא שמר לעצמו את סוסו שלו — נוכל ללוותו?”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←