ויקטור יוגו

“אל יטעה איש בהבנת רעיוננו; איננו מערבבים את מה שנקראים "דעות פוליטיות" עם אותה שאיפה גדולה אל הקדמה, עם אותה אמונה נשגבה, פטריוטית, דמוקרטית ואנושית, אשר בימינו צריכה להיות עצם היסוד של כל תבונה נדיבה.”

“האושר העליון של החיים הוא האמונה שאוהבים אותנו; אוהבים אותנו בזכות עצמנו, או ליתר דיוק למרות עצמנו.”

“לכתוב את שיר מצפונו של האדם, ולו של אדם יחיד בלבד, ולו של הנבזה שבבני האדם, פירושו לבלוע את כל האפוסים בתוך אפוס עליון ואחרון. המצפון הוא תוהו ובוהו של כימרות, של תאוות ושל פיתויים, כור ההיתוך של חלומות, המערה של הרעיונות שהם חרפתנו; הוא הפנדמוניום של סופיזמים, שדה הקרב של התשוקות. בשעות מסוימות, חדור אל תוך פניו החיוורות של אדם מהורהר, והבט במה שמאחור; הבט אל תוך אותה נפש, הבט אל תוך אותו חושך. שם, מתחת לדממה החיצונית, ישנם קרבות ענקים כבהומר, התגוששויות של דרקונים והידרות, וענני רוחות כבילטון, מבוכי רפאים כדנטה. איזו אפלה עוטפת את האינסופי הזה אשר כל אדם נושא בתוכו, ואשר בו הוא מודד בייאוש את תשוקות רצונו, ואת מעשי חייו!”

“לאחר שהחליט בהחלט גמורה שהצעיר הוא שעמד בתחתיתו של מצב העניינים הזה, ושהכול בא ממנו, הוא, ז’אן ולז’אן, האיש המתחדש, האיש שעבד כה רבות על נפשו, האיש שעשה מאמצים כה רבים להפוך את כל החיים, את כל האומללות ואת כל האסון לאהבה; הוא הביט אל תוך עצמו, ושם ראה רוח רפאים, שנאה.”

“הכול בהיותו קרנבל מתמיד, לא נותר עוד קרנבל.”

“תמציתיות בסגנון, דיוק במחשבה, נחישות בחיים.”

“אל תחסכו בטקסי הנישואין; אל תגזמו את זוהרם, ואל תתקטננו בפרוטות ביום שבו אתם קורנים. חתונה איננה משק בית.”

“למד את הבורים ככל שתוכל; החברה אשמה בכך שאינה מספקת חינוך חינם לכול, והיא חייבת לתת את הדין על הלילה שהיא מחוללת. אם הנפש תיוותר באפלה, ייעשו חטאים. האשם אינו מי שמבצע את החטא, אלא מי שגורם לאפלה.”

“כאשר אדם מבין את אמנות הראייה, הוא יכול להתחקות אחר רוחו של עידן ותווי פניו של מלך אפילו בידי הדלת של דלת.”

“הטה אפוא את אוזנך אל הטוטי הזה של צריחים; הפץ על הכול את המהום של חצי מיליון בני אדם, את מלמולו הנצחי של הנהר, את שריקתו האינסופית של הרוח, את הרביעייה הרצינית והרחוקה של ארבעת היערות, המוצבים כעוגבים עצומים על ארבעת הגבעות של האופק; רכך, כאילו במעין חצי-גוון, את כל מה שהוא חד מדי וקשה מדי במסת הצליל המרכזית, ואמור אם אתה יודע דבר בעולם עשיר יותר, משמח יותר, מסנוור יותר מן המהומה הזאת של פעמונים; מן הכבשן הזה של מוזיקה; מן עשרת אלפים הצלילים הארדיים הללו הננשפים בבת אחת מחלילי אבן שגובהם שלוש מאות רגל; מן העיר הזאת שאינה אלא תזמורת אחת; מן הסימפוניה הזאת הדוהרת ושואגת כסערה.”

“האנושות אינה מעגל בעל מרכז יחיד אלא אליפסה בעלת שני מוקדים, שאחד מהם הוא העובדות והאחר הוא הרעיונות”

“באתי להזהיר אתכם. באתי להאשים את אושרכם. הוא מעוצב מן האומללות של רעכם. לכם יש הכול, וזה מורכב מן האין של אחרים… ואילו אני, אינני אלא קול. האנושות היא פה, ואני זעקתו. אתם תשמעו אותי!”

“באהבה אין חברים; בכל מקום שיש בו אישה יפה, העוינות גלויה”

“לבבות עמוקים, מוחות חכמים, מקבלים את החיים כפי שאלוהים מעצב אותם; זהו מבחן ארוך, והכנה בלתי מובנת לגורל הבלתי נודע.”

“אז אתה מוותר? זהו? בסדר, בסדר. נשאיר אותך בשקט, קוזימודו. רק חשבנו, אולי אתה עשוי ממשהו הרבה יותר חזק.”

“התקווה היא המילה שאלוהים כתב על מצחו של כל אדם.”

“מעשים גדולים רבים נעשים במאבקים קטנים”

“נושה גרוע יותר מאדון עבדים; כי האדון מחזיק רק את גופך, אך הנושה מחזיק את כבודך, ויכול לצוות עליו.”

“יוזמה היא לעשות את הדבר הנכון בלי שיגידו לך.”

“מאושר, אפילו בייסורים, הוא מי שאלוהים נתן לו נשמה הראויה לאהבה וליגון! מי שלא ראה את הדברים שבעולם הזה, ואת לב האדם באור הכפול הזה, לא ראה דבר, ואינו יודע דבר מן האמת.”