“כל אחד מן הרוקדים לקח לו בן זוג, החיים עם המתים, זה עם זה. בוד הושיט את ידו ומצא את עצמו נוגע באצבעותיה, ובה בעת מביט לתוך עיניה האפורות של הגברת בשמלת קורי העכביש. היא חייכה אליו. "שלום, בוד," אמרה. "שלום," אמר, בעודו רוקד איתה. "אני לא יודע את שמך." "שמות אינם באמת חשובים," אמרה. "אני אוהבת את הסוס שלך. הוא כל כך גדול! מעולם לא ידעתי שסוסים יכולים להיות כל כך גדולים." "הוא עדין דיו לשאת על גבו הרחב את הגדול שבכם הרחק, וחזק דיו גם בשביל הקטן שבכם." "אפשר לרכוב עליו?" שאל בוד. "יום אחד," אמרה לו, ושמלות קורי העכביש שלה נצצו. "יום אחד. כולם עושים זאת." "מבטיחה?" "אני מבטיחה.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←