מוסריות

“אדם יכול לחיות ולהיות בריא בלי להרוג בעלי חיים למאכל; לכן, אם הוא אוכל בשר, הוא משתתף בנטילת חיי בעלי חיים רק למען תיאבונו.”

“החיים הם על גילוי דברים ששווה למות עבורם”

“מוטב להפוך זאת ולנסח את הדברים אחרת. ייתכן שחלק מאיתנו, הנראים כאנשים נחמדים למדי, עשו בפועל שימוש כה מועט במורשת טובה ובחינוך טוב, עד שאנו גרועים באמת מאלה שאנו רואים בהם שדים. האם אנו יכולים להיות בטוחים לגמרי כיצד היינו נוהגים אילו הוטל עלינו המטען הפסיכולוגי, ואחר כך גם החינוך הרע, ואחר כך גם הכוח, נאמר, של הימלר? משום כך נאמר לנוצרים שלא לשפוט. אנו רואים רק את התוצאות שמעשיו של אדם מחוללים מן החומר הגולמי שלו. אבל אלוהים אינו שופט אותו על החומר הגולמי כלל, אלא על מה שעשה בו. רוב המבנה הפסיכולוגי של האדם נובע כנראה מגופו: כאשר גופו ימות, כל זה ינשור ממנו, והאדם המרכזי האמיתי, הדבר שבחר, שעשה מן החומר הזה את הטוב ביותר או הגרוע ביותר, יעמוד עירום. כל מיני דברים נחמדים שחשבנו שהם שלנו, אך שבאמת נבעו מעיכול טוב, ינשרו מאיתנו; כל מיני דברים מכוערים שנבעו מקומפלקסים או מבריאות לקויה ינשרו מאחרים. אז, לראשונה, נראה כל אחד כפי שהיה באמת. יהיו הפתעות.”

“אל תבלע את הקוד המוסרי שלך בצורת טבליה”

“מה היה זה שסבתא וות'רווקס אמרה פעם? הרוע מתחיל כשאתה מתחיל להתייחס לאנשים כאל דברים. ועכשיו זה היה קורה אם היית חושב שיש דבר כזה שנקרא אב, ודבר כזה שנקרא אם, ודבר כזה שנקרא בת, ודבר כזה שנקרא קוטג', ואומר לעצמך שאם תחבר את כולם יחד יש לך דבר שנקרא משפחה מאושרת.”

“בערך פעם או פעמיים בכל חודש אני משתתף בוויכוחים פומביים עם מי שהצורך הבוער שלהם הוא לחזר אחר ישויות על־טבעיות ולזכות באישורן. לעיתים קרובות מאוד, כשאני אומר את דעתי שאין ממד על־טבעי, ובוודאי לא כזה שזמין רק למאמינים או במיוחד להם, ושהעולם הטבעי נפלא דיו — ואפילו מופלא דיו אם אתם מתעקשים — אני זוכה למבטים מלאי רחמים ולשאלות מודאגות. כיצד, אם כן, שואלים אותי, אני מוצא משמעות ותכלית בחיים? כיצד מטריאליסט גס וסתמי, שאין לו ציפייה לחיים שלאחר המוות, מחליט מה, אם בכלל, ראוי שידאגו לו? בהתאם למצב רוחי, אני לפעמים, אך לא תמיד, נמנע מלהצביע על כך שזו שאלה מעליבה ופטרונית עד כדי נשימה נעתקת. (היא עומדת בשורה אחת עם השאלה המעודנת לא פחות: מאחר שאינך מאמין באלוהינו, מה מונע ממך לגנוב ולשקר ולאנוס ולהרוג כאוות נפשך?) כשם שהתשובה לשאלה האחרונה היא: כבוד עצמי והרצון לכבוד מצד אחרים — בעוד שבינתיים דווקא אלה הסבורים שיש להם היתר אלוהי הם באמת המסוגלים לכל תועבה — כך התשובה לשאלה הראשונה נחלקת לשניים. חיים שיש בהם ולו מעט מחברות, אהבה, אירוניה, הומור, הורות, ספרות ומוזיקה, והזדמנות להשתתף במאבקים לשחרורם של אחרים, אי אפשר לכנותם "חסרי משמעות" אלא אם כן האדם החי אותם הוא גם אקזיסטנציאליסט ובוחר לכנותם כך. ייתכן שכל הקיום הוא בדיחה חסרת טעם, אבל למעשה אי אפשר לחיות את חיי היומיום כאילו כך היה. ואילו אם מישהו ביקש להגדיר חוסר משמעות ועקרות, הרעיון שחיי אדם צריכים להישרף בכפרה אשמה, מפוחדת, שקועה בעצמה, של ישויות על־טבעיות שאינן קיימות… אבל, די, די. מספיק.”

“לא, אינך חייב לחיות כאדם; זהו מעשה של בחירה מוסרית. אבל אינך יכול לחיות כמשהו אחר — והחלופה היא אותו מצב של מוות-בחיים שאתה רואה כעת בתוכך וסביבך, מצב של דבר שאינו ראוי לקיום, שאינו עוד אנושי ופחות מחיה, דבר שאינו יודע אלא כאב וגורר את עצמו לאורך שנותיו בייסורי השמדה עצמית נטולת מחשבה.”

“חוכמה טהורה היא "פרי החיים"; קלישאות בנאליות הן "מכת הקיום".”

“ברגע שהאגו נולד אל העולם הזה, עליו לשאת את המוסר.”

“ככל שהוא התבגר, דבר שקרה בעיקר בהיעדרי, בני הבכור, אלכסנדר, נעשה הומוריסטי ואמיץ יותר ויותר. בא זמן, ככל שהעימות עם אויבי הציוויליזציה נעשה חריף יותר, שבו הוא שלח כמה וכמה בקשות להתגייס לכוחות המזוינים. לא רציתי להיות מעורב בהחלטה הזאת לכאן או לכאן, במיוחד משום שנאלצתי לספוג לעיתים קרובות לעג על כך שלא "שלחתי" אף אחד מילדיי להילחם במלחמות ההתנגדות שתמכתי בהן. (כאילו יכולתי "לשלוח" מישהו, שלא לדבר על צעיר בוגר, קשוח וחכם: לאילו אידיוטים מוסריים הפכו אנשי ה"נגד המלחמה".)”

“בקיצור, הייתי פחדן מדי מכדי לעשות את מה שידעתי שהוא נכון, כשם שהייתי פחדן מדי מכדי להימנע מלעשות את מה שידעתי שהוא שגוי.”

“כן, זהו עידן של משבר מוסרי. כן, אתם נושאים בעונש על רעתכם. אבל לא האדם הוא שעומד עכשיו למשפט, ולא הטבע האנושי הוא שיישא באשמה. הקוד המוסרי שלכם הוא שהגיע לקצו, הפעם. הקוד המוסרי שלכם הגיע לשיאו, למבוי הסתום שבקצה דרכו. ואם ברצונכם להמשיך לחיות, מה שאתם זקוקים לו עכשיו אינו לשוב אל המוסר — אתם שמעולם לא הכרתם שום מוסר — אלא לגלות אותו.”

“החיים אינם עניין של לעשות הכול נכון, אלא הרבה יותר של לעבוד כדי לחיות נכון”

“בין אם נרצה ובין אם לא, זהו החברה שבה אנחנו חיים. אפילו אמת המידה של טוב ורע התפצלה, נעשתה מתוחכמת. בתוך הטוב יש טוב אופנתי וטוב לא אופנתי, וכך גם לגבי הרע. בתוך הטוב האופנתי יש רשמי ואז יש קז'ואלי; יש היפ, יש קול, יש טרנדי, יש סנובי. לערבב ולהתאים.”

“היסוד של המוסר על הרגשות האנושיים של מהו התנהגות מקובלת לעומת התנהגות דוחה, תמיד הפך את המוסר לפגיע לשינוי. הרבה ממה שהיה דוחה לפני 100 שנה הוא נורמלי היום, ו—למרות שזה עשוי להיות מדרון חלקלק—מה שדוחה היום עשוי להיות נורמלי 100 שנה קדימה אל המחר; אמת המידה האנושית תמיד הייתה רק לדחוף את הגבולות. בדרך זו, כל הדורות קשורים זה בזה, ואפשר רק לקוות שכל קיצוני, פרוגרסיבי המכריז על עצמו, שוקל את ה"אוטופיה" הסופית הזו שאליה תוביל טוב לבו בסוף השרשרת.”

“האנטי-תודעה היא האנטי-חיים.”

“הגיע הזמן להחזיר את איריס דוארטה למטוס. זו הייתה טיסת בוקר, מה שהקשה על כך. הייתי רגיל לקום בצהריים; זו הייתה תרופה מצוינת להנגאוברים והייתה מוסיפה חמש שנים לחיי. לא חשתי עצב כשנהגתי איתה לנמל התעופה הבינלאומי של לוס אנג'לס. הסקס היה בסדר; היו צחוקים. בקושי יכולתי לזכור תקופה מתורבתת יותר, כשאף אחד מאיתנו לא דרש דבר, ובכל זאת הייתה שם חמימות, זה לא היה בלי רגש, בשר מת מזדווג עם בשר מת. תיעבתי את סוג ההשתוללות הזה, את סוג הסקס של לוס אנג'לס, הוליווד, בֶּל אייר, מאליבו, לגונה ביץ'. זרים כשנפגשים, זרים כשנפרדים — אולם התעמלות של גופים המאוננים זה על זה בלי שם. אנשים בלי מוסר ראו את עצמם לעיתים קרובות חופשיים יותר, אבל בעיקר חסרה להם היכולת להרגיש או לאהוב. לכן הם נעשו סווינגרים. המתים מזדיינים עם המתים. לא היה שום סיכון או הומור במשחק שלהם — זה היה גופה מזדיינת בגופה. מוסר היה מגביל, אבל הוא נשען על ניסיון אנושי לאורך מאות שנים. כמה מוסרים נטו להשאיר אנשים עבדים במפעלים, בכנסיות, ונאמנים למדינה. מוסרים אחרים פשוט היו הגיוניים. זה היה כמו גן מלא בפרי מורעל ובפרי טוב. היית צריך לדעת מה לקטוף ולאכול, ומה להשאיר בשקט.”

“המידה הרעה שאני מדבר עליה היא גאווה או יהירות עצמית: והמידה הטובה המנוגדת לה, במוסר הנוצרי, נקראת ענווה...לפי המורים הנוצרים, המידה הרעה המהותית, הרע המוחלט, היא גאווה. זנות, כעס, חמדנות, שכרות, וכל השאר, אינם אלא עקיצות פרעושים בהשוואה: באמצעות הגאווה נעשה השטן לשטן: הגאווה מובילה לכל מידה רעה אחרת: זהו מצב הנפש המלא, הנוגד את האל.”

“להיות אינטואיטיבי פירושו להחזיק בתכונה אלוהית: להיות גרוע בניחוש-מראש של הטוב.”

“מעולם לא האמנת במשמעותו של העולם הזה, ולפיכך הסקת את הרעיון שהכול שקול, ושאפשר להגדיר טוב ורע לפי רצונו של אדם. הנחת שבהיעדר כל קוד אנושי או אלוהי הערכים היחידים היו אלה של העולם החייתי — במילים אחרות, אלימות וערמומיות. מכאן הסקת שהאדם היה זניח ושאפשר היה להרוג את נשמתו, שבתולדות המשוגעות ביותר המרדף היחיד של היחיד היה הרפתקת הכוח והמוסר שלו עצמו, הריאליזם של הכיבושים.”