מכתבים

“תמימות היא תחילתה של הבורות. ניסיון הוא סופה של הטיפשות.”

“יש אפקט רטט בכל פעולה, כשם שיש רטט המהדהד מכל אות בכל מילה.”

“כנער כתבתי ל-R.A. Lafferty. והוא השיב גם הוא, במכתבים שהיו כמו סיפורים קצרים של R.A. Lafferty, מלאים בתשובות אליפטיות לשאלות ישירות ובתשובות פשוטות לשאלות מורכבות.”

“בימים עברו ספרים נכתבו בידי אנשי ספר ונקראו בידי הציבור. בימינו ספרים נכתבים בידי הציבור ונקראים בידי איש.”

“המשוררת איננה כל כך אנוכית כמו שאת חושבת. אחרי חודשים של ייסורים על נישואי המילים – הכלה – והמרווחים – החתן, היא יודעת שכשהיא מסיימת לכתוב את השיר, הוא שלך לצרוך. אז, בלי לחשוב יותר מדי, היא נושפת על הדיו והאותיות עפות כמו קוצים ביום רוחני, נוחתות על ידיים, על שפתיים, על לבבות ועל מותניים. אבל ברוב המקרים אפשר לראות אותן נדרכות ונשכחות, רטובות ומרקעות. ובכל זאת היא תמשיך ליצור מה שאחרים ייקחו, כי אנוכיות איננה סימן של משוררת.”

“הוא הלך עוד רחוק יותר; דאג ודחק אותו החשיבה, בשעה שזה עבר לידו, קרוב כל כך אך גם כל כך רחוק עד שאין לו גבול, כך שבעודו נשמע אל אוזניהם, הוא לא מכיר אותם, והוא יתעצב כמעט על כך שיש לו משמעות משלו, יופי עצמי ולתמיד, זר להם, בדיוק כמו שבאבני היהלום הנתנות לנו או אפילו באותיות הכתובות לנו על ידי אישה שאנו אוהבים, אנחנו מתלוננים על "המים" באבן או על המילים בשורה כי הם לא נוצרו כולם מהרוח של אינטימיות זעומה ונדידה ושל אישה בלתי-משויכת.”

“המחשב הנייד שלי נראה כאילו הוא יודע איפה אני, גם אם אני לא. הטלפון הסלולרי שלי שואל אותי אם אני רוצה הוראות הגעה לכל מקום מהנקודה שבה אני עומד. אני קונה תקליט באינטרנט ו-Amazon.com שולחת לי מכתבים, שמספרים לי שאנשים שקנו את מה שאני קניתי קנו גם את התקליטים האחרים האלה.”

“כשאני רוצה לצחוק, אני קוראת ספר נפלא, מכתבים של ילדים לאלוהים. אפשר לפתוח אותו בכל מקום. אחד שקראתי לאחרונה אמר: אלוהים יקר, תודה על אחי התינוק, אבל מה שהתפללתי בשבילו היה גור כלבים.”

“הרעיונות שלי זורמים במהירות כה רבה עד שאין לי זמן להביעם──ובשל כך מכתביי לעיתים אינם מעבירים כל רעיון כלל אל הנמענים שלי.”

“אני יכולה להעריך כי בעתיד, נדפסיי וזכרונותי, יומני ומעשי ידי, ימצאו תמיד בחברת אנשים שמעריכים רבים מהדברים שאני עושה.”

“אין גבולות לתשוקתך לחינוך. לא נגרם שום נזק, לא ניתנה שום פגיעה! מי שרואים בחינוך משימה של סבל מיותר עושים זאת משום שיש להם פוביה מאותיות.”

“אצלנו, האסון נעשה תירוץ לעשיית רע. אצלם, הוא מוקם לכדי סיבה לעשיית טוב. זהו באמת הצדק של העשירים כלפי העניים, ואני מוחה נגדו משום שכך הוא.”

“אל תחשוב על שבריריות החיים, אלא על כוחם של הספרים, כאשר מילים גרידא יכולות לשנות את חיינו פשוט בכך שהן ניצבות זו לצד זו.”

“אני אגיד באופן גורף שמה שחשוב לי הרבה יותר מדעתו של מבקר אחד הם המכתבים שאני מקבלת ממעריצים שמספרים לי איך ספר מסוים שינה את חייהם.”

“כתביי הם מכתבי אל היקום, שאהב אותי כמו אם.”

“אנשים היו בדרך כלל הרבה יותר טובים במכתביהם מאשר במציאות. הם היו דומים מאוד למשוררים בדרך זו.”

“בין כל העולמות הרבים שאדם לא קיבל כמתנת הטבע, אלא יצר בעצמו באמצעות מחשבתו, עולם הספרים הוא הגדול שבהם. כל ילד, כשเข כותב את אותותיו הראשונות על הלוח ומחליט לראשונה לקרוא, נכנס בעצם לעולם מלאכותי ומתוחכם; ללמוד את חוקיו ואת חוקותיו של עולם זה לגמרי ולהעמיד אותם לבדיקה מושלמת, אף חיים אנושיים אחדים אינם מספיקים. ללא מילים, ללא כתיבה ולא ללא ספרים לא הייתה היסטוריה, לא היה יכול להיווצר מושג האנושות. ואם רוצה כל אדם לנסות ולכלא בתוך חלל קטן, בתוך בית או חדר אחד, את היסטוריית הרוח האנושית ולהפוך אותה לשלו, הוא יכול לעשות זאת רק בצורת אוסף ספרים.”

“אנשים ציטטו את הפרת חוקת האמונה הראשונה כאשר מורה בניו ג'רזי טענה כי האבולוציה והתפוצצות הגדולה אינן מדעיות, ושספינת נח נשאה דינוזאורים. הדבר הזה אינו על הצורך להפריד בין כנסייה למדינה; מדובר בצורך להפריד בין אנשים חסרי ידע, שאינם מודעים למדע, מהמעמד של המורים.”

“את ההאשמה הנצחית הזאת נגד הנצרות אכתוב על כל הקירות, בכל מקום שבו יש קירות—יש לי אותיות שאפילו העיוורים יוכלו לראות... אני קורא לנצרות הקללה הגדולה האחת, הסיאוב הפנימי הגדול האחד, אינסטינקט הנקם הגדול האחד, שאין שום אמצעי ארסי דיו עבורו, או חשאי, תת-קרקעי וזעיר דיו,—אני קורא לה הכתם האלמותי האחד על המין האנושי...”

“באופן כללי, אנשים שטובים בכתיבת מכתבים אינם זקוקים לכתוב מכתבים. יש להם די והותר חיים לנהל בתוך ההקשר שלהם עצמם.”