הֵנְרִי רוֹלִינְז

“חייתי בפומבי כאדם שמוכר במידה מסוימת מאז שהייתי נער. אימיילים שאני עונה עליהם בסופו של דבר מתפרסמים באתרים; תמונות שלי ושל מישהו שזה עתה פגשתי, שצולמו בטלפון סלולרי, מונות ממש באלפים ונגישות בקלות.”

“חודש נובמבר גורם לי להרגיש שהחיים חולפים מהר יותר. בניסיון להאט אותם, אני מנסה למלא את השעות באופן משמעותי יותר.”

“אם אתה מוזיקאי שהוציא אלבומים, אולי יהיה מעניין באופן חולני לדעת כמה היו חייבים לך אילו כל מי שיש לו עכשיו את המוזיקה שלך היה באמת קונה את התקליט שלך.”

“אז אני מרגיש יותר בבית עם התרמיל שלי, כשאני ישן בחדר במלון או באוטובוס או במטוס, מאשר בהכרח במיטה. מוזר להיות כאן. זה מרגיש כאילו אני עומד ליד החיים האמיתיים שלי.”

“כצעיר שגדל בוושינגטון די.סי., הקיצים היו חמים, לחים ובלתי פוסקים. אני וחבריי נעשינו חסרי מנוחה והרפתקנים יותר עם כל שנה שחלפה.”

“חשבתי שאהיה כל חיי בעולם העבודה בשכר מינימום.”

“צעירים כותבים לי ואומרים לי שהלהקה שלהם לא תגיע לשום מקום בגלל כל הלהקות הגרועות בעולם. אני אומר להם שתמיד הייתה מוזיקה איומה ושאף להקה גדולה מעולם לא בזבזה זמן על תלונות, היא פשוט עשתה את זה. ההתלהמות המרושלת שלהם היא רק דרך להתחמק מהעבודה הקשה של יצירת מוזיקה שתעשה נזק שיישאר לאורך זמן.”

“אנחנו מוציאים מיליוני דולרים כדי להרחיק כאב מחיינו. זו הסיבה שכל כך הרבה אנשים מתמכרים למשככי כאבים. הגוף מתמכר להעדר כאב. זה אומר לך הרבה.”

“בחורף אני מתכנן ומזמן. באביב אני זז.”

“זייפתי את עצמי מתוך ריק. אני זוחל לאורך הכביש המהיר על גדמים קטועים שנה אחר שנה. יש שתוהים איך ולמה. אני אף פעם לא.”

“הדבר הבטוח המוחלט שלי הוא שאין לי כזה.”

“אני חושב, במידה רבה, שאנחנו בני האדם עדיין מחלקים את עצמנו לשני מינים, אף על פי שאנחנו מונוטיפיים. יש זכרים ונקבות. אנחנו רואים בהם שונים ולא שווים.”

“מספיק אמריקאים סברו לנכון להעניק לנשיא אובמה כהונה שנייה. אני לא חושב שיהיו הרבה אנשים שישאירו את מדבקות הפגוש של רומני/ריאן על המכוניות שלהם.”

“לנסות לכתוב מוזיקה, להיות בלהקה ולשמור על כל זה קורה הוא אחד הדברים הקשים ביותר, שוברי המורל והלב שתנסו אי פעם לעשות — וזה כשזה הולך טוב.”

“חואן ויליאמס הוא בחור חד מאוד.”

“אני לא יודע אם למוזיקה אי פעם השיגה משהו מעבר למשיכה של הקהל שהיא פונה אליו. אם שיר היה יכול לעצור מלחמה, אז שירי בוב מרלי ובוב דילן היו מפסיקים אחת או שתיים.”

“הרעיון שכל סוג של פרפורמר מגיע לו משהו הוא בדיחה בעיניי”

“את יפהפייה כמו הריסה. עצם המחשבה עלייך גורמת לפרקי אצבעותיי להלבין. אני לא צריך אל. יש לי אותך ואת הפה היפה שלך, את הידיים שלך אוחזות בי, את הציפורניים משאירות פצעים שלא מורגשים, את נשימתך החמה על צווארי. טעם הרוק שלך. החושך הוא שלנו. הלילות שייכים לנו. כל מה שאנחנו עושים הוא סוד. שום דבר שאנחנו עושים לעולם לא יובן; יפחדו מאיתנו וישמרו אותנו הרחק. זה יהיה לחומר של אגדה, לדיון אינסופי ולהשראה בלתי מוגבלת לבעלי הלב האמיץ. זה אתה ואני בחדר הזה, על הרצפה הזאת. מעבר לחיים, מעבר למוסר. אנחנו חיות זוהרות הצבועות בזוהר זיעה לאור הירח. עינינו הופכות לאבני חן וכל מה שאנחנו עושים הוא דוגמה לשלמות ספונטנית. חיכיתי כל חיי להיות איתך. ליבי נחבט בצלעותיי כשאני חושב על הלילות הנשחטים שביליתי בכל העולם, מחכה להרגיש את מגעך. הזמן שהשמדתי בעוד חיכיתי כמו אדם המרצה מאסר עולם. עכשיו את כאן וכל מה שאנחנו נוגעים בו מתפוצץ, פורח או נשרף לאפר. ההיסטוריה מתפוררת לאטומים ומבטלת את עצמה עם כל נשימה משותפת שלנו. אני צריך אותך כמו שהחיים צריכים חיים. אני רוצה אותך מאוד כמו אסון טבע. את כל מה שאני רואה. את היחידה שאני רוצה להכיר.”

“כשמישהו שואל אותך, "מה זה פאנק?" התשובה שלי היא, "אם אתה צריך לשאול, לעולם לא תדע.”

“לפעמים כשאתה פוגש מוזיקאי שאתה מעריץ, והוא או היא אינם האדם הכי ידידותי, אתה יוצא מהחוויה ותוהה אם אי פעם תוכל להאזין שוב למוזיקה שלהם.”