ג'יין אוסטין

“כל אדם מוקף בשכונה של מרגלים מרצון”

“כאשר נעורים וביישנות מתאחדים, נדרשת איתנות בלתי רגילה של התבונה כדי לעמוד בפני המשיכה שבהיקרא הנערה המקסימה ביותר בעולם.”

“אי אפשר לצחוק תמיד על אדם מבלי להיתקל מדי פעם במשהו שנון”

“אין ספק שהייתה איזו רשלנות חמורה בחינוכם של שני הצעירים הללו. האחד קיבל את כל הטוב, והאחר את כל מראיתו.”

“„גאווה“, אמרה מרי, שהייתה מתגאה בעמידות של הרהורים שלה, „זה חטא נפוץ מאוד, לדעתי. מכל מה שקראתי, אני משוכנעת שזה נפוץ מאוד; שהטבע האנושי נוטה אליו במיוחד, ושיש מעט מאוד מאיתנו שלא מרגישים תחושת נחת עצמית לגבי איזו תכונה, אמיתית או מדומיינת.“”

“אוי! על אף כל הגיונה, היא גילתה כי לרגשות נצורים שמונה שנים עשויות להיות מעט יותר מאשר כלום.”

“זה השפיל אותו, איני יכולה לומר עד כמה זה השפיל אותו בעיניי. כה רחוק ממה שאדם צריך להיות!—אין בו מן היושרה הזקופה ההיא, מן ההיצמדות הנוקשה לאמת ולעיקרון, מן הבוז לתרמית ולנמיכות, שאדם צריך להפגין בכל עסקה מעסקי חייו.”

“סגנונו של אדם אחד אינו יכול להיות הכלל לסגנונו של אחר.”

“תמיד אין זה מובן לגבר שאישה תסרב אי פעם להצעת נישואין.”

“כל שורה, כל מילה הייתה — במטפורה השחוקה, שאותה הייתה כותבתם היקרה אוסרת אילו הייתה כאן — פגיון ללבבי. לדעת שמריאן הייתה בעיר היה — באותה לשון — רעם. — רעמים ופגיונות! — איזו תוכחה הייתה נותנת לי! — טעמה, דעותיה — אני מאמינה שהן מוכרות לי יותר משלי עצמי, — ואני בטוחה שהן יקרות יותר.”

“אתה חש, אני מניחה, שבאיבוד איזבלה אתה מאבד חצי מעצמך: אתה חש חלל בלבך ששום דבר אחר אינו יכול למלא. החברה נעשית מייגעת; ואשר לבידורים שבהם היית נוהג להשתתף בבאת, עצם המחשבה עליהם בלעדיה מעוררת סלידה. למשל, לא היית הולך עכשיו לנשף בעד שום הון שבעולם. אתה חש שאין לך עוד ידיד שאליו תוכל לדבר בלא רתיעה; שעל חיבתו תוכל לסמוך; או שבעצתו, בכל קושי שהוא, תוכל להישען.”

“...אני לא אתיר לספרים להוכיח דבר מה. אבל כיצד נוכיח דבר מה? לעולם לא נוכיח.”

“זה תורך לומר עכשיו משהו, מר דארסי. אני דיברתי על הריקוד, ואתה צריך להעיר איזו הערה על גודל החדר, או על מספר הזוגות.”

“אף אחד שלא היה בתוך הדינמיקה המשפחתית לא יכול להבין אילו קשיים עשויים לעמוד בפני אדם בתוך המשפחה שלו.”

“הם כולם נכנסו פנימה עם ידידיהם החדשים, ומצאו חדרים קטנים כל כך עד שרק מי שמזמין מן הלב יכול היה לחשוב שהם מסוגלים להכיל כה רבים.”

“זה היה הכרת תודה; הכרת תודה, לא רק על כך שאהב אותה פעם, אלא על כך שהוא עדיין אוהב אותה די הצורך כדי לסלוח על כל הרוגז והמרירות שבאופן דחייתה אותו.”

“עד שאקבל את מזגך, את טוב לבך, לעולם לא אוכל לקבל את אושרך.”

“אולם איזו מידה של אושר בוודאי הייתה נובעת, מן ההכרה עצמה, שהוא אכן סבל.”

“היא קיבלה רעיונות שנטו אותה להיות אדיבה וטובת לב כלפי כולם, ולרחם על כל אחד, כמי שפחות מאושר ממנה עצמה.”

“היא ייחלה בלב שלם שלא היו נאמרים דברים כאלה”