סילביה פלאת'

“הייתה חסרת משמעות לשטוף את עצמי ביום אחד, כשאני חייבת לעשות זאת שוב מחר. רק לחשוב על זה עייפני.”

“המים השתקים מכסים לי את השפתיים, עיני, אף ואוזניים, תא שפוף שקוף שאני לא מסוגלת לשבור.”

“אשר האיש הוא הוא צלע לעתיד, ואשר האשה היא היא המקום ממנו יורד החץ”

“וכן ידעתי כי למרות כל הפרחים והנשיקות והארוחות במלון שהגבר זורק על האישה לפני שנישא לה, מה שהוא באמת רוצה הוא שתתאפס תחת רגליו כמו מטה המטבח של אשת וילארד.”

“ריקוד הוא ההכנה הטבעית לקרבה”

“היותי נולדת אישה היא טרגדיה אכזרית בי. עוד לפני שנקנקתי, הוגדרתי כעוברת לעולם של שדיים ובריחיים ולא של זקן ושק. כל תחום פעולה, מחשבה ורגש שלי הוגבל מראש על ידי הנשמה האינסופית של הנשיותי. כן, רצוני העז להתחבר לקבוצות של עובדי כביש, ימאים וחיילים, לאנשי הבר, להיות חלק מהסצנה, אנונימית, שומעת, מסכמת – הכל נהרס על ידי העובדה שאני ילדה, אישה תמיד בסכנת תקיפה. ענייני העז באנשים ובחייהם לעיתים מתפרשים כרצון לסדום אותם או כהזמנה ליחסים. אך, אלוהים, אני רוצה לדבר עם כל אחד שאני יכולה, עמוק ככל האפשר. אני רוצה לשכב בשדה פתוח, לנסוע מערבה, ללכת בחופשיות בלילה...”

“כן, אהבתי אותך באשליות – ואני עדיין. אף אחד לא העלה בי כמות כזאת של חוש פיזי חריף כמוך. קצרתי אתכם מכיוון שלא יכלתי לשאת את הרעיון להיות רק רגע של התלהבות. לפני שאני נותנת את גופי, אני חייבת לתת את מחשבותי, את מוחי, את החלומות שלי. ואתם לא רציתם אף אחד מהם.”

“אמה שלי האמינה שיש לי צורך בשינה עצומה, ולכן מעולם לא הייתי עייפה כשהגעתי למיטה. זה היה הזמן הטוב ביותר ביום, כשיכלתי לשכב באור הזריחה הבלוי, לרחף לעבר השינה, ולהמציא בחיוני את החלומות כפי שצריך שיתנהלו.”

“שירה, אני חושבת, היא דיסציפלינה טירנית. עליך להגיע כל כך רחוק כל כך מהר במרחב כל כך קטן; עליך להחריב את כל הפריפריות.”

“כוכבי הלכת קובעים חיים”

“יש בזה משהו חשוד, במיוחד באמריקה, באנשים שאינם בעלי תוכנית עשייה עשר שנים לקריירה או לפחות עבודה קבועה.”

“הציגי את הלב על העור בחיי אלה”

“שירה בשיאה יכולה לגרום לך נזק רב.”

“אני חשבתי שאתה תחזור בדרך שאתה אמרת, אבל אני מזדקנת ומשכחת את שמך.”

“אפילו דבר קטן, כמו ילדים שמגדלים פרחים בשיער שלי, יכול למלא את הפערים המתרחבים באמון העצמי שלי כמו שמן רפואי נוח.”

“הייתה לי רק אחת הדברים שבהם הצלחתי – לזכות במלגות ובפרסים – והימים האלה היו מתקרבים לסיומם.”

“כל אחד היה חייב ללכת לקולג' כלשהו. קולג' עסקים, קולג' קהילתי, קולג' מדינה, קולג' סודי, קולג' סודיירתי, קולג' איווה-לייג', קולג' לחקלאי החזירים. הספר ראשון, אחר כך העבודה.”

“הדם הנפלט הוא שירה אין לה עצירה.”

“זכור, זכור, זה עכשיו, וזה עכשיו, וזה עכשיו. חיי אותו, חושי אותו, אחזי בו. אני רוצה להפוך מודעת בחדות לכל מה שאני קיבלתי כמובן מאליו.”

“נוף ילדותה לא היה אדמה, אלא סופה של אדמה – הגבעות הקרירות, המלחיות, הנוזלות של האוקיינוס האטלנטי. לפעמים אני חושבת שהראייה שלי את הים היא הדבר היחיד והמבריק ביותר שאני בעלתו.”