אש

“אחד הגמדים הלך לפני תור כדי לקבל תצפית טובה יותר על המדורה, ותור בעט בו בעצבנות אל תוך מרכז הלהבות, מה שגרם לתור להרגיש קצת יותר טוב ולכל הגמדים להרגיש הרבה יותר גרוע.”

“ידעתי שסבל יכול לטהר, שהוא מעין אש שכדאי לעמוד בה, אבל היו בו דרגות שלא בחרתי להכפיף את עצמי אליהן.”

“אף גינאה של כסף שנרכש בעמל לא צריכה ללכת לבניית המכללה מחדש לפי התוכנית הישנה, כשם שבוודאי אף גינאה לא הייתה יכולה להיות מוצאת על בניית מכללה לפי תוכנית חדשה: לכן יש לסמן את הגינאה "סמרטוטים. נפט. גפרורים." ויש לצרף אליה פתק זה. "קחו את הגינאה הזאת, ובאמצעותה שרפו את המכללה עד היסוד. הציתו את הצביעויות הישנות. תנו לאורו של הבניין הבוער להבריח את הזמיריות ולהאדים את הערבות. ותנו לבנותיהם של גברים משכילים לרקוד סביב האש ולהשליך חופן אחר חופן של עלים מתים אל הלהבות. ותנו לאמותיהן להישען מן החלונות העליונים ולקרוא, 'תנו לה לבעור! תנו לה לבעור! כי נמאס לנו מן ה'חינוך' הזה!”

“אהבה היא אש בוערת”

“עם אמונה באלוהים, אנו יכולים ללכת דרך האש מבלי להיפגע”

“הו למוזה של אש, שתעלה לשמים הבהירים של ההמצאה, ממלכה לבמה, נסיכים לשחק ומלכים לצפות במופע! אז היה צריך שההארי הלוחמני, כמו עצמו, יקח את תפקיד מרס; ולצידו, קשורים כמו כלבים, רעב, חרב ואש יחכו למלאכה. אבל תסלחו, וכל הצדיקים, הרוחות השטוחות שלא העזו על הבמה הלא ראויה הזאת להוציא דבר כה גדול: האם הקופסה הזו תכיל את שדות צרפת הרחבים? או שנוכל לשים בתוך העיגול העץ את הקסדות שהבהירו את האוויר באגינקורת? סליחה! כי דמות מעוקלת יכולה להוכיח במקום קטן מיליון; וננו, קודמים למופע הגדול הזה, נשתמש בכוחות הדמיון שלכם. נניח שבקירות האלה נלכדו שני ממלכות ענק, שגבולותיהם הגבוהים נוגעים זה בזה והים הצר מפריד ביניהם: חלקו את הפגמים שלנו במחשבותיכם; חלקו את האדם אל אלף חלקים, ותנו כוח דמיוני; כשמדברים על סוסים, תדמיינו אותם מדפדים את האדמה בגובהם; כי המחשבות שלכם הן שעוטפות את המלכים שלנו, נושאות אותם כאן ושם, קופצות בזמן, והופכות עשרות שנים לשקית חול: בשביל זה, קבלו אותי כקורוס להיסטוריה הזאת, שמזמין את סבלנותכם הצנועה, לשמוע בעדינות ולשפוט בחן את ההצגה שלנו.”

“הדליקי את האש בנפשך”

“הלוחם יודע שאף אדם אינו אי. הוא אינו יכול להילחם לבדו; מה שלא תהיה תוכניתו, הוא תלוי באנשים אחרים. הוא צריך לדון באסטרטגיה שלו, לבקש עזרה, וברגעי רגיעה, שיהיה לו מישהו לשבת עמו ליד האש, מישהו שיוכל לספר לו סיפורי קרב.”

“כאשר גלי האהבה יכבו את אש הטינה, אז יתחיל שחר השלום על פני האדמה.”

“האופן שבו אתה מגיב לא מספר לאדם על האופי שלך, אלא יותר על הפחד שלך או על אש האלוהים. מה זה?”

“בהגנות החיצוניות של חיינו היינו כמעט זרים, אך חלקנו דעה דומה על חיי האדם ועל גורלו, אשר, עוד מראשית הדברים, יצרה בינינו קשר חזק במיוחד. כבר בהפגש הראשון, דיברנו עם אינטימיות גוברת וגוברת, עד שנדמה היה שנשקעים שכבה אחר שכבה של כל מה שפשוטי הדעת, עד שנגיע בהדרגה אל האש המרכזית. זו הייתה חוויה שלא דומה לכל חוויה אחרת שאני מכיר. נצפה זה בזה בעיניים, מחופף וחופף, שמחה ונהפך שיכור למצוא עצמנו יחד באזור כזה. הרגש היה כה עז כמו אהבה פאסיבית, ובעת ובעונה אחת כל-אוחז. יצאתי מבולבל, כמעט לא יכול למצוא את דרכי בין עניינים רגילים.”

“מעולם לא שמעתי בכי כזה לפני כן או אחר כך; לא מילד, לא מאדם שנפצע בכף ידו, לא מאדם מעונה, ולא מנערה שנגררה לעבדות מעיר שנכבשה. אילו שמעת את האישה שאתה שונא בעולם יותר מכול בוכה כך, היית הולך לנחם אותה. היית נלחם את דרכך דרך אש וחניתות כדי להגיע אליה. ואני ידעתי מי בכתה, ומה נעשה לה, ומי עשה זאת.”

“כל אמיתי חיבה מתחילה באש ומאכל ומשקה ובהכרה בגשם או קור. כל נשמה אנושית חייבת, במידה מסוימת, להביא לידי ביטוי את הענוה העצומה של האינקארנציה. כל אדם חייב לרדת בשר ולפגוש את האנושות.”

“אלא אם כן היא מפחידה אותך עד מוות, מעיפה את קורי העכביש ממוחך, צורבת את לבך בתשוקה, ממיסה את שלשלאותיך בטוב לב ומציתה אש במכנסיך... אז היא לא האחת.”

“כלנו, משפחת קרמאזוב, כאלו חרקים. גם אתה, אף על פי שאתה מלא מלאכיות, החרק הזה חי בתוכך, ויעורר סערה בדמך. סערות, כי תאוות הבשר היא סערה - גרועה מהסערה! יופי הוא דבר מרהיב ומפחיד! הוא מרהיב כי לא נדע את עומקו ולא נדע לעולם, כי אלוהים מציב בפנינו רק חידות. כאן מתקבצים הגבולות, וכל הסתירות מתקיימות לצד אחד. אני לא אדם חינוכי או תרבותי, אליושה, אך חשבתי הרבה על זה. מרהיב מה סודיות שיש בעולם! הרבה חידות דוחקות את האדם על הארץ. עלינו לפתור אותן ככל יכולתנו ולנסות לשמור על עור יבש במים. יופי! איני מסוגל לחשוב על כך שגבר בעל רוח ולב גבוהים מתחיל באידיאל של מרים הקדושה ומסתיים באידיאל של סדום. מה עוד יותר מפחיד, זה שגבר שבאידיאל של סדום נשמתו אינו מתנ”

“תן את כל החמצן של החיים לאש שהיא נשמתך.”

“אם ביתי היה באש, לא אפשר לי להתפשר על איזו חלק של הבית אני אציל. או שאתה מציל את כל הבית או שהוא ישרוף כולו. או שנציל את המדינה או שאיננו עושים זאת.”

“אם אתה רוצה להתחמם, עליך לעמוד ליד האש: אם אתה רוצה להיות רטוב, עליך להיכנס למים. אם אתה רוצה שמחה, כוח, שלום, חיי נצח, עליך להתקרב אל הדבר שיש בהם, או אפילו להיכנס אליו. הם אינם סוג של פרס שאלוהים היה יכול, אילו רצה, לחלק לכל אחד. הם מעיין גדול של אנרגיה ויופי, המתפרץ בלב לבה של המציאות. אם אתה קרוב אליו, הטיפות ירטיבו אותך: אם אינך קרוב, תישאר יבש. ברגע שאדם מאוחד עם אלוהים, כיצד ייתכן שלא יחיה לנצח? ברגע שאדם נפרד מאלוהים, מה עוד יוכל לעשות מלבד לקמול ולמות.”

“הייתי צריכה ללמוד את זה, היא חשבה. רציתי ללמוד אש וכאב, אבל הייתי צריכה ללמוד אנשים.”

“דלתות הן דברים משונים. חלקן מובילות למקום מרגש ונפלא, בעוד אחרות מובילות אל השגרתי והרגיל. חלקן, משום שהן צעקניות ומקושטות, מכניסות אותנו אל ארץ החמדנות והכסף. אבל רבות נראות צנועות ופשוטות, ועם זאת מאחורי פשטותן אפשר למצוא אהבה; חמימות; אש נעימה באח; ארוחה ביתית ומשפחה יפה. את הדלתות האלה אני מחפש בחיים, ואת הדלתות האלה אמצא.”