“הו למוזה של אש, שתעלה לשמים הבהירים של ההמצאה, ממלכה לבמה, נסיכים לשחק ומלכים לצפות במופע! אז היה צריך שההארי הלוחמני, כמו עצמו, יקח את תפקיד מרס; ולצידו, קשורים כמו כלבים, רעב, חרב ואש יחכו למלאכה. אבל תסלחו, וכל הצדיקים, הרוחות השטוחות שלא העזו על הבמה הלא ראויה הזאת להוציא דבר כה גדול: האם הקופסה הזו תכיל את שדות צרפת הרחבים? או שנוכל לשים בתוך העיגול העץ את הקסדות שהבהירו את האוויר באגינקורת? סליחה! כי דמות מעוקלת יכולה להוכיח במקום קטן מיליון; וננו, קודמים למופע הגדול הזה, נשתמש בכוחות הדמיון שלכם. נניח שבקירות האלה נלכדו שני ממלכות ענק, שגבולותיהם הגבוהים נוגעים זה בזה והים הצר מפריד ביניהם: חלקו את הפגמים שלנו במחשבותיכם; חלקו את האדם אל אלף חלקים, ותנו כוח דמיוני; כשמדברים על סוסים, תדמיינו אותם מדפדים את האדמה בגובהם; כי המחשבות שלכם הן שעוטפות את המלכים שלנו, נושאות אותם כאן ושם, קופצות בזמן, והופכות עשרות שנים לשקית חול: בשביל זה, קבלו אותי כקורוס להיסטוריה הזאת, שמזמין את סבלנותכם הצנועה, לשמוע בעדינות ולשפוט בחן את ההצגה שלנו.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←