אש

“מה האש שבעומק נפשך?”

“גאונות היא כישרון שעולה באש”

“לחיים יש רגעים שבהם נדמה כאילו השמש השחירה לזפת וכל העולם הפך לקרח. נדמה כאילו האדס ושדיו הנתעבים עלו ממעמקי טרטרוס אך ורק כדי להתאגד ולענות אותך אישית, וכי כוונתם האמיתית של ייסורים נפשיים, רגשיים ורוחניים היא לקרוע אותך לגזרים. לבך כבד כמו רגלי עופרת, שאותן היית גורר קדימה אילולא החול הטובעני שמושך אותך מטה סנטימטר אחר סנטימטר, משתק את רצונך ומאיים על האבדון. וכל אותה עת אש וגופרית ניתכים מן השמים, ופוגעים רק בך. אכן, כך זה מרגיש. אבל התחושה הזאת היא מבחן שלא יימשך לנצח. לעולם אל תוותר.”

“אתם גם האש וגם המים שמכבים אותה. אתם המספר, הגיבור והעוזר. אתם המספר והסיפור המסופר. אתם משהו של מישהו, אבל אתם גם האני שלכם.”

“כשסיים, שתה מהקערה. כולם שתו אחריו, אז עשיתי כך גם אני – ואז nearly choked to death. זה היה כמו אש בתוך נוזל. כל כוחי נדרש כדי לבלוע אותו ולא לשפוך אותו על הסובבים. "מה זה...?" שאלתי, בקושי. ויקטוריה צחקה. "וודקה." התבוננתי בקערה. "לא, זה לא וודקה. שתהיתי וודקה לפני." "לא וודקה רוסית." "לא נראה.”

“האם אתה מודע למי אתה באמת ביחס לאלוהים עצמו שברא את היקום, שפיזר את הכוכבים ויישר את כוכבי הלכת? רק אצל מי שזוכרים ומבינים שהם, פשוטו כמשמעו, ילדי רוח של אלוהים שמכיר אותם ואוהב אותם, אש הזיכוך יכולה להיות רצויה. אחרת, כאב ומצוקה הם רק זה, כאב ומצוקה. האש אינה מטהרת; היא רק שורפת.”

“אהבה היא הלהבה שסיככה את הלב באש”

“יש כמה עולמות כמה סוגי ימים, ודומה לי לאבן הירוקית שמשנה את צבעיה ואת האור שלה בהתאם לטבע היום, כך אני.”

“אש יכולה להרוס הכול, אבל היא גם הכוח היצירתי החשוב ביותר.”

“יש להתייחס לבקבוק פתוח של גז נוזלי תעשייתי הנפלט אל הסביבה הפנימית כאילו היה זהה לשריפה לוחשת, שכן שניהם יוצרים סביבה מסוכנת דלת חמצן עבור האדם.”

“עצב גדול עלה במגנוס למראהו. טבעי לאדם להזדקן ולמות, וג'ם עמד כעת מחוץ לאנושיות הזאת, מחוץ לאור שבער כך בוהק וכל כך לזמן קצר. היה קר מחוץ לאור ולאש ההם. לאיש לא הייתה סיבה גדולה יותר ממגנוס לדעת את הקור הזה.”

“כשהדלקה באש בתוך נשמתך, אין ברירה אלא להבעיר.”

“איזו תמונה בגלריה הלאומית הייתי מציל אם הייתה שריפה? זו שהכי קרובה לדלת, כמובן.”

“האם יש שמחה על הארץ גדולה כזו כקבוצת חברים נוצרים סביב אש טובה?”

“כל החיים תלויים באינטראקציה האופורטוניסטית בין כוחות יסוד, הדואליות המסתוריות של היקום הנומינוזי. כוחות היין והיאנג של עולם הטבע (אור וחושך, אש ומים, התפשטות והתכווצות) יוצרים דואליות מוחשיות שהן משלימות, קשורות זו בזו, ועצמאיות. בלי הרקיע שבאמצע המים, בלי גם אור השמש וגם המים, שום צורת חיים לא הייתה יכולה להתקיים על הכדור הסלעי הזה. בלי האדמה הפורייה המוקפת בכיפת שמיים אין-סופית, כיצד היינו מזינים את עצמנו, כיצד היינו נושמים?”

“השרפה הנלהבת היא האש החריפה”

“בכל להבות האש נותר עקב העשןלתוך הים הכחול ביותר השמיים טובעיםהאם תוכל לחבק את נסי החייםמן השיר "האם תוכל לחבק?”

“לפי אדם הראשון, הנפילה של האדם הייתה רב-ממדית. הפרימטים הקדומים נפלו מהעצים; אחר כך הם נפלו מהצמחונות אל אכילת הבשר. אז הם נפלו מהאינסטינקט אל התבונה, ומכאן אל הטכנולוגיה; מאותתים פשוטים אל דקדוק מורכב, ומכאן אל האנושיות; מהיעדר אש אל האש, ומשם אל הנשק; ומזיווג עונתי אל דחף מיני בלתי פוסק. אז הם נפלו מחיים מאושרים ברגע אל התבוננות חרדתית בעבר שנעלם ובעתיד הרחוק.”

“אי אפשר לכתוב אם אינך בוער”

“כל כך הרבה מן המחשבה השמאלנית הוא מעין משחק באש בידי אנשים שאפילו אינם יודעים שאש היא חמה”