דין קונץ

“רוב האנשים ראו בפסיכולוגיה מדע. אחדים כינו אותה מדע רך, אך אלה שעשו הבחנה כזאת הלכו ופחתו משנה לשנה.”

“קו דק מפריד בין המתבודד העייף לבין הנזיר הירא. דק עוד יותר הוא הקו שבין נזיר לבין מיזנתרופ מריר.”

“הישאר נמוך, הישאר שקט, שמור על פשטות, אל תצפה ליותר מדי, תיהנה ממה שיש לך.”

“מה היה הגורל? מה היה הכוח שעיצב את הדפוסים וניסה לכפות אותם? אלוהים? האם עליה לזעום על אלוהים — או להתחנן אליו שיניח לבנה לחיות ויחוס עליה מפני חיי נכות? או שמא הכוח שמאחורי הגורל היה בסך הכול מנגנון טבעי, כוח שמקורו אינו שונה מזה של כוח הכבידה או המגנטיות?”

“אם מישהו כתב את זה והיה לזה טוויסט מוזר, קראתי את זה.”

“תמיד העין רואה יותר מכפי שהמוח יכול להבין, ואנו עוברים את החיים כשהעיוורון העצמי שלנו מונע מאיתנו לראות הרבה ממה שמונח לפנינו. אנו רוצים עולם פשוט, אבל אנו חיים בעולם מורכב להפליא, ובמקום להיפתח אליו, אנו תופסים את העולם דרך מסננים שהופכים אותו לפחות מאיים.”

“הגאומטריה של השיפוט היא מעגל. שנאה היא נחש המתפתל כדי לבלוע את עצמו מן הזנב, מעגל המצטמצם לנקודה, ואז לכלום. גאווה היא נחש כזה, וגם קנאה, ותאוות בצע. אהבה, לעומת זאת, היא חישוק, גלגל, המתגלגל לעד. אנו נחלצים בידי אלה שאותם חילצנו. הניצולים נעשים למושיעיהם של מושיעיהם.”

“מלידה ועד מוות אנו חוקרים ומחפשים, ובסופו של דבר אנו מגיעים למקום שממנו התחלנו, כשהעבר השלים סיבוב אחד גדול ואטי על קרוסלה והיה לעתידנו, ואם למדנו דבר מה שראוי ללמוד, הקרוסלה תביא אותנו אל המקום האחד שבו אנו זקוקים ביותר להיות.”

“...כל כישרון — בין אם לכתוב שירים ובין אם לכתוב רומנים... בא עם החובה להשתמש בו במלוא יכולתו של האדם, במחויבות עזה שכמעט אי אפשר להבחין בינה לבין אובססיה נוירוטית. ... למעשה... מחויבות עד כדי אובססיה לא הייתה רק חובה אלא הכרח...”

“כשויקטוריה אמרה לי עד כמה היא שונאת אותי בעוצמה, המשכתי לכוון את הברטה אל פניה, אבל שמעתי את עצמי אומר, אני לא שונא אותך. היא קראה לי שקרן מזוין ואמרה, שנאה היא מה שמניע את העולם. קנאה, תאווה ושנאה. הפסקתי לשנוא כל אדם ביום שבו הבנתי ששנאה לא יכולה להשיב לי דבר שאבד.”

“כאשר אתה מיטלטל בסערה, חבק את הכאוס.”

“כל כך הרבה דברים בהשכלתי המתמשכת אני לומד בכך שאני הולך לאן שאני חייב ללכת ועושה את מה שאני חייב לעשות. לכן, תשובתי היחידה היא: "אני מניח שאגלה.”

“חיים בלי משמעות אי אפשר לשאת. אנו מוצאים שליחות שאליה אנו מושבעים — או נענים לקריאת קרנו האפלה של המוות. בלי שמץ של תכלית בחיים, אין לנו חזון, אנו חיים במאבק — או מניחים לדם ליפול על סכין ההתאבדות.”

“שום דבר אינו מעניק לנו אומץ בקלות רבה יותר מן הרצון להימנע מלהיראות כמו אידיוט גמור”

“מישהו שאל אותי על הבחירה הנוכחית שניתנת לנו בבחירות לנשיאות. אמרתי, ובכן, זה כמו שניים מהסרטים המפחידים ביותר שאני יכול לדמיין.”

“ומכיוון שניתנה לנו מחשבה, רצון ודמיון, אף כי בקנה מידה אנושי, גם לנו יש הכוח הזה ליצור.”

“לעולם, לעולם אל תנסה לאמוד את השוק.”

“אם אין מה ללמוד כי אנחנו יודעים הכול, מהו האתגר? למה שהמאמץ יהיה חשוב? מה הטעם? - אוד תומאס”

“ההמתנה היא אחד הדברים שבני אדם אינם יודעים לעשות היטב, אף על פי שזהו אחד הדברים החיוניים שעלינו לעשות בהצלחה אם ברצוננו להכיר אושר. אנו חסרי סבלנות כלפי העתיד ומנסים לעצב אותו בכוחותינו שלנו, אך העתיד יבוא כפי שהוא בא ולא ניתן יהיה להחישו.”

“בספריי, אני לעולם לא מציג אלימות כפתרון סביר לבעיה. אם הדמויות הראשיות בסיפור מונעות אליה, זה בקצה הקיצוני של חווייתן.”