ריי ברדברי

“פחדתי מאנשים שיבזבזו את חייהם במשחק עם יותר מדי צעצועים.”

“הסביבה הביתית יכולה לבטל הרבה ממה שאתה מנסה לעשות בבית הספר.”

“כתבתי כ־2,000 סיפורים קצרים; פרסמתי רק 300 ואני מרגיש שאני עדיין לומד. כל אדם שממשיך לעבוד אינו כישלון. ייתכן שהוא לא סופר גדול, אבל אם הוא מיישם את המעלות הישנות של עבודה קשה ומתמדת, בסופו של דבר הוא ייצור לעצמו איזושהי קריירה כסופר. ריי ברדבורי, ראיון מ־1967 (אם עושים את החשבון — פירוש הדבר שלכל סיפור אחד שמכר, הוא כתב שישה "בלתי־ניתנים לפרסום". תמשיכו להקליד!)”

“והשינה שמה קץ לקיץ, 1928,”

“משחקי וידאו הם בזבוז זמן לגברים שאין להם שום דבר אחר לעשות. מוחות אמיתיים לא עושים את זה.”

“הקסם הוא רק במה שהספרים אומרים, איך הם תפרו את טלאי היקום יחד לבגד אחד עבורנו.”

“למה את לא בבית הספר? אני רואה אותך כל יום משוטטת כאן. "אה, לא מתגעגעים אליי," היא אמרה. "אומרים שאני אנטי-חברתית. שאני לא מתחברת. זה כל כך מוזר. אני דווקא מאוד חברתית. הכול תלוי למה אתה מתכוון כשאתה אומר חברתית, לא? בשבילי חברתית פירושו לדבר איתך על דברים כאלה." היא ניערה כמה ערמונים שנשרו מהעץ בחצר הקדמית. "או לדבר על כמה מוזר העולם. להיות עם אנשים זה נחמד. אבל אני לא חושבת שזה חברתי לאסוף חבורה של אנשים ואז לא לתת להם לדבר, אתה חושב? שעה של שיעור טלוויזיה, שעה של כדורסל או בייסבול או ריצה, עוד שעה של היסטוריה בהכתבה או ציור תמונות, ועוד ספורט, אבל אתה יודע, אנחנו אף פעם לא שואלים שאלות, או לפחות רובם לא; פשוט יורים עליך את התשובות, בינג, בינג, בינג, ואנחנו יושבים שם עוד ארבע שעות של מורה-סרט. בשבילי זה בכלל לא חברתי. זה המון משפכים והמון מים שנשפכים לתוך הפיה ויוצאים מלמטה, והם אומרים לנו שזה יין כשזה לא. הם מתישים אותנו עד סוף היום כך שאנחנו לא יכולים לעשות שום דבר חוץ מללכת לישון או לנסוע לפארק כיף כדי להציק לאנשים, לשבור שמשות במקום של שובר-החלונות או לרסק מכוניות במקום של משחית-המכוניות עם כדור הפלדה הגדול. או לצאת במכוניות ולדהור ברחובות, לנסות לראות כמה קרוב אפשר להגיע לעמודי תאורה, לשחק 'עוף' ו'להעיף טאסות'. אני מניחה שאני בדיוק מה שהם אומרים שאני, בסדר. אין לי חברים. זה אמור להוכיח שאני לא נורמלית. אבל כל מי שאני מכירה או צועק או רוקד כמו משוגע או מרביץ זה לזה. אתה שם לב איך אנשים פוגעים זה בזה בימינו?”

“אולי הספרים יכולים להוציא אותנו חצי מהמערה. הם פשוט עשויים למנוע מאיתנו לעשות את אותן טעויות מטורפות לעזאזל!”

“האם אתה מאושר?”

“מלאו את עיניכם בפליאה, חיו כאילו תיפלו מתים בתוך עשר שניות. ראו את העולם. הוא פנטסטי יותר מכל חלום שנוצר או שולם עבורו במפעלים.”

“אני אוהב את כל האמנויות. אני אוהב סרטי קולנוע. אני אוהב במה. אני אוהב תיאטרון.”

“האם אי פעם אתה תוהה אם—ובכן, אם יש אנשים שחיים בכוכב הלכת השלישי? "כוכב הלכת השלישי אינו מסוגל לקיים חיים," אמר הבעל בסבלנות. "המדענים שלנו אמרו שיש שם הרבה יותר מדי חמצן באטמוספירה שלהם.”

“אנו חיים בתקופה שבה פרחים מנסים לחיות על פרחים, במקום על גשם טוב ועל אדמה שחורה ופורייה.”

“אכלתי אותם כמו סלט, ספרים היו לי לכריך לארוחת צהריים, לארוחת עשר ולארוחת ערב ולנשנוש של חצות. תלשתי את הדפים, אכלתי אותם עם מלח, טבלתי אותם ברליש, כרסמתי את הכריכות, הפכתי את הפרקים בלשוני! ספרים בעשרות, בעשרות אלפים ובמיליארדים. נשאתי כל כך הרבה הביתה עד שהייתי גיבן במשך שנים. פילוסופיה, תולדות האמנות, פוליטיקה, מדעי החברה, השיר, המאמר, המחזה המפואר, איך שתרצה לקרוא להם, אכלתי אותם.”

“יש לי זיכרון מוחלט. אני זוכר שנולדתי. אני זוכר שהייתי ברחם, אני זוכר שהייתי בפנים. לצאת החוצה היה נהדר.”

“הזיכרון הוא אשליה, לא יותר. הוא אש שזקוקה לטיפול מתמיד.”

“בכל פעם שאתה עושה צעד, גם כשאינך רוצה. . . . כשזה כואב, כשזה אומר שאתה מתחכך בסנטרו של המוות, או אפילו אם זה אומר למות, זה טוב. כל דבר שמתקדם קדימה, מנצח. שום משחק שחמט לא הוכרע מעולם בידי השחקן שישב כל חייו וחשב על המהלך הבא שלו.”

“הו, המוות בחלל היה משעשע ביותר.”

“שנת לילה טובה, או בכי של עשר דקות, או חצי ליטר של גלידת שוקולד, או שלושתם יחד, הם תרופה טובה.”

“אל תחפש להיוושע בדבר אחד, באדם, במכונה או בספרייה. עשה את חלקך בהצלה, ואם תטבע, לפחות תמות בידיעה שהיית בדרכך אל החוף.”