חיסכון

“כשאליטות רואות אדם חסר בית בתעלה, הן מניחות שהוא שומר מקום חניה.”

“כשמדברים על תוכניות הזכאות, לא מדובר רק בכך – לא מדובר בקיצוץ בתוכניות אלה. מדובר בהצלתן. התוכניות הללו נמצאות בדרך של אי-סבירות כלכלית לאורך זמן.”

“אבל כפיות טובה חסרת מחשבה היא שריונם של הצעירים; בלעדיה, איך היו בכלל מצליחים לעבור את החיים? הזקנים מאחלים לצעירים טוב, אבל הם מאחלים להם גם רע: הם היו רוצים לטרוף אותם, ולספוג את חיוניותם, ולהישאר בני אלמוות בעצמם. בלי ההגנה של חמיצות ושל קלות דעת, כל הילדים היו נמחצים תחת העבר — עברם של אחרים, המוטל על כתפיהם. אנוכיות היא חסדם המושיע.”

“איך יכול האדם לשים תג מחיר על הצלת כוכב הלכת שלנו? האם הלכנו כה רחוק בדרך עד שכל מה שאכפת לנו ממנו הוא כסף ועושר? האם באמת אכפת לנו מהדורות הבאים, או שאנחנו חמדנים כל כך עד שלא באמת אכפת לנו מה יקרה אחרי שנעזוב את החיים האלה מאחור? לכל מי שקורא זאת, עצרו והביטו בבנכם או בבתכם. לכו אל החלונות שלכם והביטו החוצה וראו ילדים אחרים משחקים מבלי דעת על חמדנותם ועל האידיאלים האנוכיים של הוריהם. למען הילדים אנחנו מצילים את העולם הזה. לא למעננו!”

“ידיהם הטיחו יחד את ידיות דלתות הספרייה, חזותיהם שברו יחד קלטות מסלול, נעלי הטניס שלהם היכו מסלולי פוני מקבילים על פני מדשאות, שיחים גזומים, עצים שוקקי סנאים, איש לא מפסיד, שניהם מנצחים, ובכך שמרו את ידידותם לזמנים אחרים של אובדן.”

“הייתי עם אינסטינקט חריף ופתאומי שהצריך אותי להיות לבד. לא רציתי לראות אף אדם. ראיתי כל כך הרבה אנשים בחיי — הייתי מעורב בחברה כרגיל, אך מעבר לכך נטיתי להזדהות עם עצמי, עם רעיונותי, עם גורלי, עם אלה מכל המעמדות שפגשתי. תמיד הייתי מציל או מצולל — בשעה אחת בלבד עברתי את הרגשות האפשריים לאשרטון במלחמת ווטרלו. חייתי בעולם של אויבים בלתי ניתנים להבנה וחברים ותומכים בלתי ניתנים להפרדה.”

“אנו מעידים בשתי דרכים: בחיים ובדיבור . . . מטרתו של אלוהים . . , לאחר שהפכנו למאמינים, היא שנהיה עדים לחסדו ולכוחו המושיעים. עלינו להיות לוחמי קומנדו למען המשיח. עלינו להיות אנשי מיליציה מהירים למענו.”

“דרך בטוחה מסוימת להשיג ביטחון כלכלי בחיים היא לא חסכונות מספיקים, אלא יכולת מספקת.”

“מלחמה, נובי. הא? בשביל מה היא טובה? הוא אמר. "לא יודע, סרג'. לשחרר עבדים, אולי?" "בהחלט—טוב, בסדר." "להתגונן מפני תוקפן טוטליטרי?" "טוב, אני מודה לך על זה, אבל—" "להציל את הציוויליזציה מהמון של—" "זה לא מועיל בטווח הארוך, זה מה שאני אומר, נובי, אם רק היית מקשיב חמש שניות ברצף," אמר פרד קולון בחדות. "כן, אבל בטווח הארוך, מה כן, סרג'?”

“היום שבו תגלה מי אתה הוא היום שבו תביט לאחור ותבין שמעולם לא היו אלה המילים, אלא דווקא המעשים שלך, שהגדירו אותך.”

“היא היטעה את הילדים שלה באימה כלפי חוב עד כהונה כזו, עד שגם היום, כשהתבנית הכלכלית השתנתה והחוב הפך לחלק מהחיים, אני מתחיל להתרגש כשחשבון לא שולם בתוך שתי ימים. אוליביי מעולם לא קיבלה את תוכנית השילומים כשהתפרסמה, כי דבר שנרכש על פי תוכנית זו לא היה דבר שייך לך, אלא חוב שאתה חייב בו. היא חסכה לדברים שאותה רצתה, וזה אומר שכל השכנים קיבלו את הג'אגטים החדשים שלהם לפחות שנתיים לפני שאנחנו קיבלנו את השלנו.”

“אנחנו ילדים רוחניים של אלוהים האב. אנחנו מטיפים לכך. אנחנו שרים זאת. אבל האם אנחנו באמת מבינים זאת? לפעמים קל לומר לאחרים שהם אהובים, אבל לא כל כך קל להאמין בכך על עצמנו — לא משום שאיננו חושבים שאלוהים אוהב את ילדיו, אלא משום שאנו עשויים להרגיש שאיננו ראויים לאהבתו. היריב אוהב להזכיר לנו מי אנחנו לא. לא יפים. לא חכמים. לא חזקים. אבל אלוהים לא היה מקריב את בנו כדי להציל אותנו אילו לא היינו ראויים להצלה.”

“לתכנן אסטרטגיה למשימת הצלה המסוגלת ללא עוררין להציל כל בן אנוש הוא דבר הרחוק שנות אור מיכולתנו להבין, וגדול לאין שיעור מכל משאב שיש ברשותנו כדי להוציאו לפועל. ולצאת לדרך במשימה כזאת בדיוק, תוך ידיעה מלאה שללא מותנו המשימה תיכשל, היא גבורה מן הסוג הגדול ביותר שניתן להעלות על הדעת. ואף על פי כן, זה בדיוק מה שחג המולד הוא.”

“כאישה, אני רואה את עצמי כגן, ואני רואה את עצמי כגננית של עצמי, אני רואה את עצמי מעצבת וגוזמת ומשקה ומזינה את כל הפרחים והעצים והגפנים והעלים שבי. יש עולם בתוכך, שיש לו כל כך הרבה להציע! אילו רק היית נכנסת אליו בכל יום! לא נועדנו להציל את העולם; נועדנו להציל את עצמנו! ובהצילנו את עצמנו, הצלנו עולמות אין-ספור.”

“המרבית מכלי המכונה של השפה המודרנית היא מכונה חוסכת מאמץ, ומאפשרת חיסכון בעבודה מנטלית הרבה יותר ממה שצריך. ביטויים מדעיים משמשים כמו גלגלי שיניים ומשאבות כדי להאיץ ולהחליק את הדרך של הנוחה. מילים ארוכות עוברות לידנו כמו רכבות אורך, וידוע לנו שהן נושאות אלפי אנשים שמתייאשים או עצלנים מדי כדי ללכת ולהתבונן בעצמם. זה תרגיל טוב לנסות לפעם אחת לבטא את כל דעתך במילים בעלות סילבה אחת. אם אתה אומר, "הערך החברתי של המשפט הבלתי מוגדר מוכר על ידי כל הפלילולוגים כחלק מהתפתחות הסוציולוגית שלנו לכיוון ראיית עונש יותר אנושית ומדעית", אתה יכול להמשיך לדבר כך שעות רבות כמעט ללא תנועה של החומר האפור בתוך גולגולתך. אך אם אתה מתחיל ב-"אני רוצה שג'ונס יישאר בכלא ובראון יודע מתי ג”

“אנחנו, האנשים השחורים, המודרים ביותר, העניים ביותר, המושמצים והמוכים ביותר, לנו הוטלה המשימה המפוארת להשיב לעצמנו את נשמתה של המדינה ולהציל את כבודה. אנחנו, השנואים ביותר, חייבים לקחת את השנאה לידינו ובכוחו של נס האהבה להפוך תיעוב לאהבה. אנחנו, המפוחדים והחרדים ביותר, חייבים לקחת את הפחד ובאמצעות האהבה לשנותו לתקווה. אנחנו, המתים מדי יום בדרכים גדולות וקטנות, חייבים לקחת את שד המוות ולהפוך אותו לחיים.-מרטין לותר קינג ג'וניור.”

“כתיבה במחשב הופכת את שמירת מה שנכתב לקלה מדי. משפטי פתיחה יומרניים נשמרים, לא נזרקים. במקום לשבת מוקף בניירות מקומטים, הכותב הממוחשב מחזיק את טעויותיו מאוחסנות ומסודרות בזיכרון דיגיטלי.”

“לפעמים אני מביט היום במדפי הספרים שלי ותוהה אילו כרכים בניי יוקירו בעוד עשרים או שלושים שנה. אילו מהם עליי לשמור עבורם? אילו ידהו עם הזמן?”

“אין מאמץ יחיד שהוא רדיקלי יותר בפוטנציאל שלו להציל את העולם מאשר שינוי האופן שבו אנו מגדלים את ילדינו.”

“אל תיתן לגיבורים ריקים להסיח את דעתך מלהציל את עצמך.”