כדורסל

“כאדם צעיר שהתחיל לפרסם סיפורים קצרים במגזיני t&a, הייתי די אופטימי לגבי הסיכויים שלי להתפרסם; ידעתי שיש לי קצת 'גיימינג' – כמו שאומרים היום בכדורסל – והרגשתי שהזמן לצידי; מוקדם או מאוחר הסופרים המצליחים של השישים והשבעים ימותו או יזדקנו, ויפנו מקום לחדשים כמוני.”

“אבל אני חייב להגיד זאת להגנת האנושות: בכל תקופה בהיסטוריה, כולל גן העדן, כולם הגיעו פשוט כאן. ומעבר לגן העדן, כבר היו שם כל אלה משחקים שיכולים היו לגרום לכם להתנהג כמו שוטים, גם אם לא הייתם שוטים מראש. חלק מהמשחקים המושחתים שמתנהלים היום הם אהבה ושנאה, ליברליזם וקונסרבטיזם, מכוניות וכרטיסי אשראי, גולף, וספורט נשים.”

“אני לא מכיר הרבה מנהלי סדרות. אני אומר, פגשתי הרבה מהם בשורות הפיקטור. אני לא חלק מסודיות מסוג כלשהו או משחק כדורסל רחוב. לעיניי, משחקי כדורסל רחוב הם סודיות. הם מבלבלים אותי. אני מעולם לא הייתי רשתן או מעולם לא הייתי חברתי במידה רבה.”

“לכל אחד יש את האש, אבל האלופים יודעים מתי להצית את הניצוץ.”

“בכל משחק, המשחק עצמו הוא הפרס, לא משנה מי מנצח, בסופו של דבר שניהם מפסידים את המשחק.”

“כולם צריכים מאמן. לא משנה אם אתה שחקן כדורסל, שחקן טניס, מתעמל או שחקן ברידג'”

“הבעיה היא שהפוליטיקה נעשית לספורט, כמעט באותה מידה כמו כדורגל או בייסבול. כשמדובר בפוליטיקה, מבוגרים ופוליטיקאים עושים יותר הטחת אשמות ומשחקים יותר משחקים מאשר ילדים אי פעם עושים. לעיתים קרובות מדי אנחנו מעודדים את גאוות הקבוצה במקום את טובת האומה.”

“...עברו עוד שנה או שנתיים עד שגיליתי ש-drat ו-draft הן מילים שונות. באותה תקופה אני זוכר שחשבתי ש-details היו dentals, וש-bitch הייתה אישה גבוהה מאוד. בן של bitch היה עשוי להיות שחקן כדורסל. כשאתה בן שש, רוב כדורי הבינגו שלך עדיין צפים להם במכל ההגרלה.”

“זה לא נגמר. אלופים מרחיבים את גבולותיהם וגורמים לדברים לקרות.”

“אלופים לעולם אינם ישנים, הרוח הנצחית שומרת אותם ערניים וערים”

“למה את לא בבית הספר? אני רואה אותך כל יום משוטטת כאן. "אה, לא מתגעגעים אליי," היא אמרה. "אומרים שאני אנטי-חברתית. שאני לא מתחברת. זה כל כך מוזר. אני דווקא מאוד חברתית. הכול תלוי למה אתה מתכוון כשאתה אומר חברתית, לא? בשבילי חברתית פירושו לדבר איתך על דברים כאלה." היא ניערה כמה ערמונים שנשרו מהעץ בחצר הקדמית. "או לדבר על כמה מוזר העולם. להיות עם אנשים זה נחמד. אבל אני לא חושבת שזה חברתי לאסוף חבורה של אנשים ואז לא לתת להם לדבר, אתה חושב? שעה של שיעור טלוויזיה, שעה של כדורסל או בייסבול או ריצה, עוד שעה של היסטוריה בהכתבה או ציור תמונות, ועוד ספורט, אבל אתה יודע, אנחנו אף פעם לא שואלים שאלות, או לפחות רובם לא; פשוט יורים עליך את התשובות, בינג, בינג, בינג, ואנחנו יושבים שם עוד ארבע שעות של מורה-סרט. בשבילי זה בכלל לא חברתי. זה המון משפכים והמון מים שנשפכים לתוך הפיה ויוצאים מלמטה, והם אומרים לנו שזה יין כשזה לא. הם מתישים אותנו עד סוף היום כך שאנחנו לא יכולים לעשות שום דבר חוץ מללכת לישון או לנסוע לפארק כיף כדי להציק לאנשים, לשבור שמשות במקום של שובר-החלונות או לרסק מכוניות במקום של משחית-המכוניות עם כדור הפלדה הגדול. או לצאת במכוניות ולדהור ברחובות, לנסות לראות כמה קרוב אפשר להגיע לעמודי תאורה, לשחק 'עוף' ו'להעיף טאסות'. אני מניחה שאני בדיוק מה שהם אומרים שאני, בסדר. אין לי חברים. זה אמור להוכיח שאני לא נורמלית. אבל כל מי שאני מכירה או צועק או רוקד כמו משוגע או מרביץ זה לזה. אתה שם לב איך אנשים פוגעים זה בזה בימינו?”