ריי ברדברי

“אל תבקשו שום ערבויות, אל תבקשו שום ביטחון, מעולם לא היה חיה כזאת. ואם הייתה, היא הייתה קרובה לעצלן הגדול שתלוי הפוך על עץ כל היום, כל יום, ומבזבז את חייו בשינה. לעזאזל עם זה,״ הוא אמר, ״נערו את העץ והפילו את העצלן הגדול על התחת שלו.”

“יש לנו יותר מדי טלפונים סלולריים. יש לנו יותר מדי אינטרנטים. אנחנו חייבים להיפטר מהמכונות האלה. יש לנו יותר מדי מכונות עכשיו.”

“או שנלך בדרך ההיא. או שנלך עכשיו בכבישים, ויהיה לנו זמן להכניס דברים לתוכנו. ויום אחד, אחרי שזה ייקלט בנו זמן רב, זה ייצא מהידיים שלנו ומהפה שלנו. והרבה מזה יהיה שגוי, אבל רק מספיק מזה יהיה נכון. פשוט נתחיל ללכת היום ונראה את העולם ואת האופן שבו העולם הולך סביב ומדבר, את האופן שבו הוא באמת נראה. אני רוצה לראות הכול עכשיו. ואף על פי ששום דבר מזה לא יהיה אני כשזה ייכנס, אחרי זמן מה הכול יתקבץ בתוכי וזה יהיה אני. תסתכל על העולם שם בחוץ, אלוהים שלי, אלוהים שלי, תסתכל עליו שם בחוץ, מחוץ לי, שם בחוץ מעבר לפניי, והדרך היחידה באמת לגעת בו היא לשים אותו במקום שבו בסוף הוא יהיה אני, במקום שבו הוא בדם, במקום שבו הוא פועם סביב אלף פעמים עשרת אלפים ביום. אני אאחז בו כך שלעולם לא יברח. יום אחד אחזיק בעולם חזק. כבר יש לי עליו אצבע אחת עכשיו; זו התחלה.”

“אני לא צריך שיצדיקו אותי, ואני לא רוצה תשומת לב.”

“אל תבקשו ערבויות, אל תבקשו ביטחון; מעולם לא היה יצור כזה. ואם היה, הוא היה קרוב משפחה של העצלן הגדול, התלוי הפוך על עץ כל היום, כל יום, ומבזבז את חייו בשינה.”

“אתה נעשה רעב עד כלות. אתה לוקה בחום. אתה מכיר התרוממויות רוח. אינך יכול לישון בלילה, כי רעיונותיך, יצורי החיה, רוצים לצאת ומתהפכים בך במיטתך. זו דרך נהדרת לחיות.”

“הוא עמד ונשם, וככל שנשם את הארץ פנימה, כן נתמלא יותר ויותר בכל פרטי הארץ. הוא לא היה ריק. היה כאן הרבה יותר ממספיק כדי למלא אותו. תמיד יהיה הרבה יותר ממספיק.”

“איפה השכל הישר שלך? אף אחד מהספרים האלה לא מסכים עם האחרים. ננעלת כאן במשך שנים עם מגדל בבל ארור של ממש. תתעורר! האנשים שבספרים האלה מעולם לא חיו. נו, קדימה!”

“אם אתה רוצה למצוא את המקור לרוב המוזיקה של רוסיה המודרנית, תמצא אותו ביצירות המדהימות של אותו משוגע מטורף ברליוז.”

“אני עדיין אוהב ספרים. שום דבר שמחשב יכול לעשות לא יכול להשתוות לספר. אי אפשר באמת לשים ספר באינטרנט. שלוש חברות הציעו לשים ספרים שלי ברשת, ואמרתי, אם אתם יכולים ליצור משהו שיש לו כריכה יפה, נייר יפה עם הריח הנעים הזה, אז נדבר. כל מה שהמחשב יכול לתת לך הוא כתב יד. אנשים לא רוצים לקרוא כתבי יד. הם רוצים לקרוא ספרים. ספרים מריחים טוב. הם נראים טוב. אפשר להצמיד אותם לחיקך. אפשר לשאת אותם בכיסך.”

“איך זה ודאי הרגיש, פייקס, בלילה שבו החרימו את הסרטים שלך, כמו קרביים שנעקרו מן המצלמה, מן המעיים שלך, ותפסו אותם בסלילים ובגושים כדי לדחוס אותם אל תוך תנור ולשרוף אותם! האם זה הרגיש רע כמו חמישים אלף ספרים שנמחקו בלי כל פיצוי? כן. כן. סטנדהל חש את ידיו מתקררות מן הזעם חסר ההיגיון.”

“היה עצמך. אהב את מה שאתה אוהב.”

“שיננתי בעל פה את כל "ג'ון קרטר" ו"טארזן", וישבתי על הדשא הקדמי של סבי וסבתי וחזרתי על הסיפורים בפני כל מי שהיה מוכן לשבת ולהקשיב. הייתי יוצא אל הדשא הזה בלילות קיץ ומושיט יד אל האור האדום של מאדים ואומר, "קח אותי הביתה!" נכספתי לעוף משם ולנחות שם באבקי הזרות שנשבו מעל קרקעיות ים מתים לעבר הערים העתיקות.”

“הייתי יצור מטורף עם ראש מלא נצנוצי קרנבל עד גיל שלושים, ואז האיש היחיד שאי פעם באמת אכפת לי ממנו הפסיק לחכות ונשא אישה אחרת. אז מתוך נקמנות, בכעס על עצמי, אמרתי לעצמי שמגיע לי גורלי על שלא התחתנתי כשההזדמנות הטובה ביותר הייתה בהישג יד. התחלתי לנסוע. המזוודות שלי כוסו בשלג של סופות של מדבקות נסיעה. הייתי לבד בפריז, לבד בווינה, לבד בלונדון, ובסך הכול, זה דומה מאוד להיות לבד בגרין טאון, אילינוי. זה, במהותו, להיות לבד. אה, יש לך די והותר זמן לחשוב, לשפר את הנימוסים שלך, לחדד את השיחות שלך. אבל לפעמים אני חושבת שהייתי יכולה בקלות להחליף זמן פועל או קידה בחברה כלשהי שתישאר לעוד סוף שבוע של שלושים שנה.”

“לא יועיל לנו לנחות על מאדים אם נהיה טיפשים.”

“העיניים שלה התהפכו פנימה, כדי לצפות בלב הסודי שלה הולם את עצמו לרסיסים כנגד דופן החזה שלה.”

“אני תוהה לעיתים קרובות אם אלוהים מזהה את בנו שלו כפי שאנחנו הלבשנו אותו, או שמא כפי שאנחנו הלבשנו אותו בפשטות?”

“אני משתעשע ברעיונות; אני משחק בהם.”

“אני לא מאמין במכללות ובאוניברסיטאות.”

“מודעות עצמית היא אויבת כל אמנות, תהיה זו משחק, כתיבה, ציור, או החיים עצמם, שהם האמנות הגדולה מכולן.”